כשהגעת, חשבתי שאתה הנסך על הסוס הלבן.
חשבתי שכל מה שחלמתי וציפיתי לו סוף סוף יתגשם.
ואז קיבלתי אותך, את כולך.
וגיליתי, שלא הכל טוב ויפה כמו שחלמתי,
גיליתי שבכל טוב יש גם רע ואתה הראית לי אותו.
המחשת עד כמה יכול הכאב להיות חזק.
אתה מייאש אותי ומפיח בי תקווה באותה המכה,
יום אחד אתה אוהב, מקסים ומדהים
ובשני אתה קר, מפחיד ומכאיב.
א יודעת איך להגיב אליך, לא יודעת איך להתמודד.
כשהגעת חשבתי שזהו, לאט לאט הכל יסתדר בשבילי
ואז ככל שעובר הזמן, כל הטוב מתרחק, הכל רק מתקלקל!
יש לנו הרגעים שלנו, קסומים ויפים ככל שיוכלו,
אך יש לנו גם השדים ואלו הם שהורגים, ממוטטים את כל אשר
בינינו.
היום הבנתי, אני לא יכולה להיות איתך.
ולכן זהו מכתב פרידה,
אני לא רוצה ללכת,
אבל אני פשוט לא יכולה להשאר
פחדנות? יכול להיות
חסרת אמונה ותקווה? בהחלט
ואתה מבקש סליחה, איך?!?
תגיד לי איך אני יכולה לסלוח לך כשהכל שוב חוזר וחוזר? איך??
אני רוצה להשאר, לחבק אותך לעד
אבל אני לא יכולה
אתה מכאיב כמעט כמו שאתה אוהב.
חבל שבאת, חבל שפתחת את עולמי לכל האשליות
גרמת לי להבין שכמה שאתה שלי, אתה בעצם לא!
היום הבנתי.. שאנחנו לא יכולים להיות ביחד
כי כשהגעת חשבתי.. חשבתי אבל טעיתי
אז אל תנסה לשכנע, פשוט לך!
תן לי לחזור למציאות שיצרתי
למציאות בלעדיך.. הלוואי שתיתן לי לפחות את זה!
אל תיתן לי להאחז בתקווה, אל תיתן
אם אתה לא באמת מתכוון
מתכוון ל- אני אוהב אותך
עד אז זהו מכתב פרידה, כי לי כבר אבדה כל התקווה
למרות שהשארתי לך את הדלת פתוחה
להזדמנות אחת אחרונה
אחרונה ויחידה...