גם בניטרו הגשים חלום - להיות בונה כלי מיתר.

התכונה הכי בולטת שלו - סבלנות.

בניטרו לוקח איתו את הסבלנות שלו לכל מקום, אבל בסטודיו הוא
משתמש בה לבנית כינורות ויולות  וצ'לים, להכנת עזרים, למדידת
צלעות צוארים ומשטחי עץ ולאירוח.

כשאני בא לסטודיו שלו הוא תמיד מציע קפה, ואחר כך אנחנו יושבים
במטבח ומנהלים שיחה בנושא בניית כלי מיתר וגם נושאים אישיים.

טפשי כמובן להזכיר שבניטרו אוהב כלי מיתר, אבל כשהוא בוחן
כינור או צ'לו הוא מלטף אותו מכל הצדדים במבטים ואצבעות, מודד
את מידותיו בעזרת מטר מתקפל שמצוי ברשותו תמיד ובכל מקום.

אחר כך הוא מספר את סיפורו של הכלי, וכשבניטרו מספר , אפשר
לדמיין את מעשיו ומחשבותיו של בונה הכינורות מלפני עשרות או
מאות שנים.

הרבה נגנים עולים לרגל אל בניטרו כדי שיספר להם את הסיפור של
הכלי שלהם, אבל בניטרו שנותן כבוד לכל נגן וכלי מספר את האמת
על כלים שבנויים גרוע  - רק לי.

בניטרו בונה צ'לים מצויינים אבל בכינורות יש לו פחות הצלחה.
הצ'לו גדול ויש לו נשמה רחבה, הכינור קטן ואוצר סוד.

בניטרו טוען שסוד הצליל  תלוי בדיוק מידות החלקים, כדי שבזמן
החיבור לא יאלצו להתכופף זה אל זה  אבל כשאני משווה את זה
לחיבור של אנשים, אני חושב שדוקא אלו שמודדים את הצד שכנגד על
מנת שלא יצטרכו להתכופף  נשמעים גרוע.

בניטרו בונה כלים לפי מידות שנתפרו לפני מאות שנים, ולא מוכן
לסטות  כזרת, ואפילו שאני מציע להוסיף עומק או רוחב, הוא עומד
על שלו.

את סוד הצליל של הכינור הוא עדיין מחפש.

כשבניטרו בנה את הצ'לו השני הוא מתח עליו מיתרים עוד לפני שצבע
אותו ושלח אותו לנגן, ומפני שלא צבע אותו, קראנו לו הצ'לו
הלבן. אחר כך הוא צבע אותו ושלח אותו לעולם הרחב.

יום אחד בדיוק לפני שסופי נכנסה לסטודיו, הוא גמר לבנות כנור
שונה, וכשהיא נכנסה הכנור היה עדיין לבן.  

כשבניטרו הסתכל בעיניה הוא ראה את הסטודיו כולו זוהר וכשהיא
לקחה את הכינור הלבן נשפכו ממנו צלילי קסם.

כשסופי ניגנה היא עצמה את עיניה וכשגמרה, פקחה אותן רטובות,
ואז היא אמרה: הכינור  הזה נשמע  בדיוק כמו שלי אבל חדש. שלי
היה גוארנרי עתיק ויקר וכשעזבתי את רוסיה, פקידי המכס הרוסיים
החרימו אותו.

בניטרו שתק שתיקה ארוכה, ובסוף הוא אמר: הכינור שלך, וחשב
לעצמו שאולי סוף סוף פיענח את סוד הכינור, אבל את סוד עיניה
היפות של סופי היא תיקח איתה יחד עם הכינור שלו.

זהר
יולי 99
לבני רותם