אני לא רוצה להיות כמוך
ולהמשיך לשתוק לה!
כל שנה היא סבל תמידי,
ובשבילי מה,
מה איתי?
את נותנת לה ליפול,
כשבינתיים היא לא אחזה בי,
ולי אין דרך למטה.
לא ממנה.

גם את תתחילי
לשנוא
בעוד שנה-שנתיים,
תיזכרי בי,
ואולי אספר,
מה שעלינו עבר.
הרגשות מתחוללים בך
כבר עכשיו.

ואתה,
שוכח בקלות,
מתמסר ליופי מוסתר,
לו רק ידעת.
היית משנה את המנגינה
שיצרת,
מותאם הכל לבריאת המחשבות.

כולכם ביחד,
שייכים לצד האפל,
בלי נקם, בלי הוכחות,
לכו תדעו, לפני שתגלו באמת.
חיי חידה באהבתכם השבורה,
מרירות תיעלם מבחירה.

קל להגיב לצורות לא משתנות,
תתבגר.

יש תוספות שגורעות,
ואני לא עושה אותכם למאושרים.
אתם מאוחדים כמו לבנה על לבנה,
אך אטומים כמו הקיר שהן יוצרות.

ברגעים קשים, לא תמיד אהיה שם,
תמציאו ניחוח חדש לריח הזיוף
תדעו שיש מילים שלא סתם זורקים לאוויר,
גם לא ברגעי כעס.
כל מילה, יותר ממעשה,
ניפח בי משהו אחר.

ולכן כל חיוך, צחוק, וחיבוק
יהיו מלווים בריחוק,
בלי אשמה,
יום אחד תבינו,
עד כמה אתם לא מבינים.