תאר לך שלאחר לילה רגיל של שינה אתה קם בבוקר בלי שום דבר
שמעיר אותך ופתאום אתה מגלה שאתה בכלל לא ישן על המיטה שלך,
אלא על משהו קשה ומוזר. מסתבר שאתה בכלל לא ישן על מיטה, אתה
בעצם ישן על רצפה ומגלה שגם הרצפה היא לא רצפת החדר שלך בכלל.
אתה קם לישיבה ואתה רואה לפניך מראה שלא ראית מעולם, אתה יושב
על קרקע לבנה בתוך חדר לבן, אבל לא, זה בכלל לא חדר, זה אפילו
לא בית, זה גם לא חצר, אלא פשוט קרקע לבנה שנמשכת עד שאתה לא
רואה את קצותיה.
אתה לא מבין מה קורה, קם על רגליך ובוהה כמה רגעים במקום
המוזר. אחרי כמה דקות אתה מתחיל ללכת כמה צעדים, ושואל את עצמך
לאן? אבל אין לאן כי אתה לא יודע לאן, אתה מתהלך ומחפש מישהו
בסביבה שיסביר את המצב, אך אין איש במקום. אתה מנסה להיזכר מה
קרה יום לפני במחשבה שאולי אתה מת. אתה שואל את עצמך שאלות
רבות אבל לא מוצא להן תשובות, מנסה להיזכר במשהו, אבל אתה לא
נזכר בדבר. אתה מכוון את הזיכרון למה שקרה אתמול, אבל לא זוכר
כלום, מנסה לזכר את מה שהיה בכלל ועדיין לא זוכר כלום, אתה
מנסה לזכור משהו קטן ומסתבר שגם את זה אתה לא זוכר. בסוף אתה
מגלה שאין לך בכלל זיכרון, אתה אפילו לא זוכר את שמך.
אתה בטוח שהשתגעת, או שאתה חולם ועוד מעט תתעורר, אבל הכל נראה
כל כך אמיתי ונמשך כל כך הרבה זמן, אבל אתה ממשיך לעמוד שעות
ומחכה שאתה תתעורר, אבל כלום.
אתה מתחיל ללכת מהר ואז מהר יותר ולרוץ על הלבן הזה למקום לא
ידוע. אתה מביט למעלה ורואה שמיים לבנים ומפחידים ללא שום דבר
אחר. אתה רץ יותר מהר וממשיך לרוץ שעות במהירות ובכל הכוח. אתה
אפילו לא יודע כמה שעות אתה רץ בתקווה למצוא אפילו חפץ עד
שנגמר לך הכוח לגמרי ואתה מתחיל להאט, אבל אתה ממשיך ללכת ולא
מגיע לשום יעד עד שלבסוף כושלות רגלייך ואתה נופל. אתה מנסה
לצעוק, אבל אף אחד לא שומע, מסתבר שאתה עצמך לא שמעת את הצעקה
שלך. אתה שוכב על הבטן כל-כך עייף, מנסה לקום, אך אתה עייף
וחלש מידי לזה. אתה כבר בטוח שהגעת לשיא השיגעון, ואז אתה רוצה
להתפרץ בבכי ומנסה לבכות, אבל אפילו הדמעות מסרבות לצאת.
אחרי שעות ארוכות של שכיבה שנראות לך כמו נצח, אתה שוב מנסה
לקום. אתה קם על רגלייך ובכוחות האחרונים שנותרו לך אתה הולך
כמה צעדים. אתה מגלה שאין יותר סיכוי, אתה נכנע לייאוש ונופל
שוב.
מרוב עייפות העיניים שלך מתחילות להתעייף ולאט- לאט נסגרות
העיניים.
לך לישון כבר, מחר בטח תקום ליום חדש , אולי טוב יותר ואולי
גרוע יותר, מה שבטוח הוא שזה יהיה בוקר חדש לגמרי.