קמתי לי שבת, בבוקר מוקדם,
להרגיש משהו, להרגיש בנאדם,
שמש חמה, הסביבה הומה,
רק אני לא מבין איך, למה,
אנשים צוחקים, לא משהו חשוב,
לא מבינים, איזה יום עצוב.

נסעתי לי רחוק, קצת לבד,
להרגיש משהו, להרגיש מיוחד,
ברחתי, שאף אחד לא יראה,
במהירות, רגש בלי נלאה,
נגד הכיוון, על גורל כתוב,
לא עוצר בצד, איזה יום עצוב.

חשבתי לי עמוק, טיפוס חולני,
להרגיש משהו, להרגיש אני,
לא מציאותי, לא שגרתי,
איפה, מה כבר לא הבנתי,
ונתק בינינו, קשר מדמעות רטוב,
לא מחייך, איזה יום עצוב.

בכיתי לי קצת, עמוק בלב,
להרגיש משהו, להרגיש גם כואב,
לא שמעתי ממנה, כבר כמה ימים,
שקר או אמת, איך היא מעמידה פנים,
ושוב נזכרתי, באותו המבט האהוב,
לא שכחתי, איזה יום עצוב.

בעטתי לי גם באוויר, חלל ריק,
להרגיש משהו, להרגיש צודק,
וצלילים מדברים אלי בקול רועד,
שירים שמספרים לי איך להתמודד,
מנגנים בלי סוף עוד מילות לב כאוב,
ושוב כתבתי, איזה יום עצוב.

איזה יום, איזה יום עצוב,
מחכה שהיא עוד תשוב,
מקווה שוב לאותו הטעם,
אף אחד לא מבין, אף פעם,
בוודאי גם לא עכשיו,
ורק אני, אני רק בה מאוהב,
נוגע ונוגע, לא באמת יודע,
כמה שנוגע, ככה יותר פוגע,
משחק עם עצמי, בגורל כתוב,
ורק מחכה שהיא עוד תשוב,
ושוב כותב - איזה יום, יום עצוב.