New Stage - Go To Main Page

עדי דקל
/
לעולם לא תדעי

את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
כמה הרסת,
אז,
כשחשבתי עלייך.

כשראיתי אותך,
יושבת שם-
זקופה, עירומה,
מול החלון,
וקוראת.
יונה וולך.

את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
כמה לקחת,
בשתי ידייך העדינות,
נשמה תועה.
שלי.

כשנשמתי אותך,
כששכבת לידי ברכות,
ליטפת צווארי,
נשקת בעורפי,
אהובה שלי,
עכשיו את לבד.

את לא יודעת,
ולעולם לא תדעי,
איך משיתי אותך,
קרעתי אותך,
מלבי.

וזאת אף-על-פי,
שרציתי אותך,
לגמוע אותך,
להאכיל אותך,
להקריא לך,
את מה שיש.
בי.

כנראה שאת,
וכנראה שתהיי,
זאת,
שלעולם לא תדעי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/1/05 20:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי דקל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה