- "ואו, אני חשבתי שזה יותר גדול..." אמרה לי רונית כשהיא
מביטה על המכנסיים שלי בתדהמה.
- "צ'מעי, זה מה שהביאו לי... לא יכולתי להתווכח עם זה..."
עניתי במבוכה קטנה.
- "אין בעיה... גם עם זה אפשר לעבוד..." רונית חייכה.
גם אני חייכתי, שמתי את השקית שהרגע הוצאתי מהמכנס על השולחן,
למרות מבטה של רונית המאוכזב ממנה.
- "אז מה, יש לך מכשיר?" שאלתי.
- "לא... אבל יש לי מבחנה, אתה כבר תכין אחד..."
אני אכין... חשבתי לעצמי.

רונית הייתה סטודנתית חביבה מאוניברסיטת תל אביב שפגשתי באחת
ממסיבות הרגאיי.
אני הכי אוהב את המסיבות האלה, זה נורא מטופש מצד אחד, אבל
מאוד מרגש מצד שני. המון אנשים עם שיער מבולגן לצמות נפגשים
ביחד לדפוק באנגים, לשמוע מוזיקה, לרקוד ולקלל את ההומואים,
הבאטי בוייז!
מעניין למה קראו לאותם ההומואים באטי בוי, ומה באמת רע בפטואה,
זה דווקא טוב.
ראסטאפארים הם אנשים מאוד מוזרים, הפוכים כמו השפה שלהם הייתי
אומר, וככה הייתה גם רונית.
רונית הייתה ראסטאפארית אמיתית, למרות שגילחה את הרגליים
הנפלאות שלה ולבשה חזיית פושאפ שלא הייתה מביישת דוגמנית.
רונית לא חסכה בביקורים במקדונדלס, בסנוקר, בפאב, ואפילו היה
לה קשר הדוק עם הבאבילן. הבחנתי בזאת ישר כשראיתי את הויברטור
שעמד על המדף בסלון.
מעניין איזה מין סוג בן אדם היא, עם ראסטות ושמה ויברטור
בסלון, מה שזה לא יהיה, הייתי שם לגלות.

מתוך בלבול מוזר ומין הרגל שלפתי בקבוק מהתיק, מדליק סיגריה,
מקרב אותה בעדינות לבקבוק, ממלא את החדר בריח מתקתק של פלסטיק
נשרף.
מתקתק בתחת שלי, הכי אני שונא שהסירחון הנוראי הזה עולה לי
לאף, מרגיש כמו נרקומן מסניף.
לאחר שמלאכת הסבל נעשתה, המבחנה הייתה במקומה והמים בבקבוק,
התיישבנו לישיבה.
מעניין אם אפשר לשבת בעמידה, חשבתי לעצמי תוך כדי זה שרונית
מקססת את הפרחים הקטנים שהבאתי בשקית.
רונית לא נראתה מרוצה מהעניין בכלל, היא כל הזמן הסתכלה על
החומר בצורה מאוד מזלזלת.
איך ראסטאפארית יכולה לעשות את זה, חשבתי לעצמי, איזה מין
ראסטאפארית היא, שמזלזלת ככה בגאנג'ה.
החלטתי לעשות את הבלתי יאומן, וברגע של חוסר טאקט מוחלט שאלתי
את רונית:
- "תגידי, מה את ראסטאפארית וזה?"
רונית לא היססה, הסתכלה לי ישר בעיניים וכנראה גם מתוך אקט של
הרגל פלטה:
- "מה אתה דפוק?"
דפוק, חשבתי לעצמי, זה יכול להיות אחלה תיאור למה שאני מרגיש
עכשיו, אחרי כמה ראשי חום אצל חבר לפני שיצאת לדייט הזה עם
רונית.
הוא טען שזה מרוקאי, וזה באמת היה עצבני. עדיין הסטלה חגגה
אצלי בראש, והגוף שלי היה מטונף מ-THC.
- "לא רונית, אני פשוט רואה שאת אוכלת בשר והכל..."
רונית הסתכלה עליי שוב בצורה המזלזלת שהיא הסתכלה קודם על
החומר, הפעם היא לא חייכה, היא הייתה רצינית לגמרי.
- "אני אוהבת את התרבות, אבל לא שומרת על כל הדברים שהם
עושים".
- "אה... הבנתי".
רונית הוכיחה את עצמה כיותר מטומטמת ממה שהיא נראית, בעודה
סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, אוהבת את התרבות אבל שמה עליה
זין.
זה יכול להתגלגל להיות ערב מעניין בהחלט, תוך כדי זה שאני בודק
את הקססה ואת ישבנה של רונית.

רונית לא בזבזה זמן, היא סיימה לקסס והייתה מוכנה להתחיל
בפולחן האלוהים הקדוש לראסטאפארים, והמושג "לדפוק באנגים" שהיה
מוכר לי יותר מחבריי למקצוע.
רונית לקחה את הבאנג מהשולחן, והתחילה לעשן.
זה כיף מאוד לראות מישהי מעשנת, הבאנג מקבל בצורה מוזרה מאוד
לבוש של איבר מין זכרי, של המתבונן לרוב.
למרות זאת, רונית לא הניעה את ראשה למעלה למטה כמו שקיוויתי,
אבל היא בהחלט מצצה חזק, מצצה את הבקבוק.
למצוץ בקבוק, חשבתי לעצמי, אנחנו עושים את זה מאז שאנו נולדים,
אולי באמת בן אדם אמור להיוולד עם באנג ביד?
מחשבות סטלניות כאלה ואחרות התרוצצו בראשי, אולי זה בגלל העשן
שרונית שיחררה לחלל החדר, אולי בגלל הג'וינט ששימש אותנו
בפולחן לפני שעה.
חשבתי לעצמי, אם רונית באמת ראסטאפארית, היא הרי חייבת לאהוב
את התרבות וגם לפעול לפיה.
מעניין מדוע היא לא עושה את זה, המחשבות לא עזבו אותי ואני
התחלתי למלאות את מבחנת הבאנג בקססה המוכנה.
רונית הסתכלה על איך שאני ממלא את המכשיר, עם ברק מוזר
בעיניים, מין הרגעים האלה שאתה יודע שאתה צריך לנשק את הבחורה.
אבל מצד אחד אתה מחזיק את הצמח האסור ביד, ומצד שני היד השנייה
שלך על ברך של בחורה יפה, שאם לא תבצע את המהלך הנכון, הידיים
שלך הם כל מה שישאר לך לאותו ערב קסום בקיץ.
מקרב את השפתיים שלי לבקבוק, מדליק, שואף, מוציא. סחרחורת קלה,
כזאת שכבר רגילים אליה.
- "איך היה?" חייכה אליי רונית.
- "סבבה", חייכתי בחזרה.
רגע של שקט מתוח מאוד השתרר לו בחדר. באותו הרגע הבנתי שאין לי
מה להפסיד אותו ערב, והתקרבתי במטרה לנשק את רונית
לרונית בעלת הראסטות היה רעיון אחר בראש, מתחמקת מהשפתיים שלי,
היא מתקרבת לצוואר ומתחילה לעבור עליו בנשיקות קטנות קטנות.
עדיין המום מאיך שהעיניינים התהפכו, אני ממשיך לבהות בחלון כמו
טמבל גמור בזמן שרונית מטיילת לי על הצוואר.
מעניין אם ראסטאפריות שונות במיטה מאחרות, תמיד אמרו לי
שפריקיות מטורפות במיטה, וראסטות נחשבות פריקיות בעיני פרחות
רבות.
החלטתי לזרום עם העניין ולגלות. אפילו עכשיו, כשאני נזכר
בעיניין אני לא זוכר מה התחיל את אותו הסקס המטורף אצל רונית.
האם היו אלה הנשיקות על הצוואר, או הידיים שפתחו את הרוכסן שלי
בזמן שחשבתי מחשבות על חשיבות החיים ולמה היטלר אף פעם לא פלש
לארץ?
אולי הוא בכלל לא רצה להגיע לכאן, חשבתי לעצמי. מקום מלא
בראסטות מטורפות עם גאנג'ה מסריחה בטירוף.
למה הוא צריך את זה כשהוא גר ליד אמסטרדם? למה?

רונית לא בזבזה שנייה, מיד לאחר שהיא התאוששה היא התרוממה
מהמיטה ולקחה את המכשיר.
רונית הייתה מסוג בני האדם המסויים שכל פעם מחדש פוגשים
בישיבות. רונית, הייתה חזיר.
אני בטוח שהיא ידעה את זה, ואולי אם לא, המון אנשים רמזו לה על
כך, רונית שנראית נערה דיי תמימה עם ראסטות עבות שהגיעו לה עד
למתחת לכתף, טחנה כל כך הרבה סמים שהעיניים שלי נהיו אדומות רק
מלהסתכל.
הנערה לא עזבה את הבאנג גם לא לאחר ראש, וגם לא לאחר שניים.
מעניין אם התהליך עצמו, או התוצאה זה מה שגירה אותה, אבל רונית
הייתה נראית מרוצה מתמיד, חיוך ענק נדבק לפנים שלה וסירב
לעזוב, כשרונית שוב הייתה בדרכה לטפס עליי החיוך עדיין נשאר,
מתמזג עם העיניים המטורפות של רונית, הכל פתאום ניהייה שחור
ומטושטש...

פתחתי את העיניים אל מול שמש גדולה, שללא כל רגשות אשמה
סינוורה לי את הפנים. רוח, מכוניות עומדות, ורחוב די שקט. לא
זיהיתי איפה אני, וגם לא זיהיתי את המקום.
התחלתי ללכת במעלה הרחוב במטרה לנסות להתקל במישהו שלעזעזל
יסביר לי איפה אני נמצא. הולך כמו אליסה בארץ הפלאות ובוחן כל
פינה בעולם החדש הזה שאני לא מכיר. אולי זאת הייתה עיר חדשה,
אולי חלק בבית של רונית שעוד לא חקרתי. מה שכן, בקנזס, כבר לא
הייתי.
הרחוב נראה מאוד שומם, וריק מאנשים. כאילו כולם עסוקים בלשבת
בבית ולעשן כל היום. סטלנים... חשבתי לעצמי.
זה ממש מוזר, עובדתית. אם כל הסטלנים של ישראל היו הולכים
להצביע לעלה ירוק, היינו זוכים. הטענה של עלה ירוק לעניין, היא
שהאנשים סטלנים מדיי מכדי לקום וללכת פאקינג להצביע,
מה שלגמרי נכון. לא פעם הייתי מתעורר בבוקר הבחירות, מעיף מבט
לשעון שמראה 8, שם זין על הממשלה שלוקחת לי כל חודש מהמשכורת,
וממשיך לישון.
מה אכפת לי מי ישב שם בכנסת, גם ככה אם זה יהיה חוקי אני אמשיך
להתחבאות כמו מתוך הרגל גרוע. אנחנו דור מזויין, חשבתי לעצמי,
דור שלא זכה לראות לגליזציה בישראל.
מעניין איך זה היה, אם הייתה לגליזציה, קופי שופס, קנאביס
קאפס, גידולים חוקיים. זה יכול להיות מגניב, מאוד מגניב.
- "יש לך אש?" קטע את המחשבות שלי קול מוזר שנשמע מהצד.
- "כן, בטח". מגשש בכיס ושולף את המצית.
- "תודה". האיש התקרב לאש שנפלטה מהמצית, והתחיל להדליק
סיגריה. ריח מוזר מאוד של עשב מילא את האוויר, ידעתי ללא ספק,
הבן אדם מעשן ירושלמית.
- "ס..סליחה?" ניסיתי ליזום שיחה.
- "כן?"
- "זה מריחואנה?"
- "כן, למה?"
למה, השאלה הזאת מביאה אותי להמון דרכים להתחיל שיחה עם הבן
שהרגע פגשתי, שמעשן ג'וינט לאור יום באמצע רחוב. זה היה מאוד
מוזר. המוזר עוד יותר היה, שהאיש היה מבוגר, ולא איזה ילד קטן
שלא אכפת לו מהעתיד שלו והוא דופק אותו כבר בגיל קטן.
למה, חשבתי לעצמי. למה באמת, ממשיך וממשיך לחזור בי אותו הקול
המוזר, למה למה למה.
אין תשובה ברורה יותר לעיניין.
- "סתם, יש מצב לשאחטה?"
האיש נראה המום במקצת, מרים גבה ומסתכל עליי כעל ילד בן 9
המבקש סיגריה.
- "מצב, לשאחטה?"
- "כן... אתה יודע, נו..."
- "לא, אני לא מבין אותך".
לפתע הכל התבהר לי!
האיש מבוגר, ולכן לא מכיר את הסלאנג הצעיר שלנו, ולכן הוא לא
הבין כשפניתי אליו בבקשה הכי בסיסית של סטלן לשאחטה ספונטנית.
- "התכוונתי לזה, שנעשן ביחד".
- "אה, בכיף, יש פה מקום נחמד ברחוב השני, אני בדיוק הלכתי
לשם".
- "סבבה", עניתי לו תוך כדי זה שאנחנו מתחילים ללכת במעלה
הרחוב ופונים שמאלה.
האיש ידע מה הוא עשה, ובוודאי הכיר את כל המקומות השכונתיים
שבהם בולשת ומשטרה בחיים לא יחפשו אותך. לא כי הם לא יודעים
שאתה מעשן שם, אלא מהסיבה הפשוטה שאין להם זין לעשות את כל
הדרך למקום הארור הזה תוך כדי עינויים קשים והליכה מרובה.
נעצרנו מול דלת זכוכית, עליה בגדול היה מודפס עלה גראס ירוק.
- "מה זה?" שאלתי.
- "רשת רוני", ענה לי האיש. "השדות מהצפון".
- "מה? רשת רוני? הזמרת?"
- "לא, לא הזמרת. רוני זאת חברה, בעלת שטחים גדולים בגולן.
בזמנו הם היו מגדלים עצי פרי, עד הצעת הירק."
- "הצעת הירק? מה?"
- "הצעת הירק, זו הצעה שהועלה בכנסת, ואושרה בזמנו, המאפשרת
גידול ושימוש בצמח הקנאביס לכל הדורש".
- "מה?!"
מה?! ועוד פעם מה?! זה היה אחד הדברים המטורפים ביותר ששמעתי,
הצעת הירק? רשת רוני? מה?
כנראה שהמעטתי בערכו של הזקן הנרקומן שפגשתי בדרכי למקום המוזר
הזה, הבן אדם בטח ניסה את כל סוגי הסמים שאי פעם האדם ראה, וזה
דפק אותו כהוגן. הוא בהחלט לא רואה ממטר מה קורה סביבו. הוא
כמעט נתקע בדלת כשנכנסנו לרשת רוני הזאת.
בתוך החנות, היה ריח חזק של גאנג'ה. מכשירים על השולחנות ועל
המדפים, ביצים תלויים, תפריטים, והמון דברים שנשלפו מסרט
באמסטרדם. פשוט כך.
- "אתה רוצה להגיד לי, שזה קופי שופ?"
- "כן, אתה בסדר?"
- "אני מצויין אדוני! נראה לי שאתה לא בסדר, תגיד לי, אתה
בסדר?"
- "אני בסדר גמור, מה קרה לך?"
- "מה קרה לי? מה קרה לכם? אתם לא יודעים שעוד שנייה תקפוץ לפה
משטרה וכולכם תלמדו להרים סבון עם הישבן צמוד לקיר ב-10 שנים
הקרובות?"
- "על מה אתה מדבר? איזה סיבה יש למישהו לעצור אותנו?" האיש
היה רגוע לגמרי, וזה ממש התחיל להפריע לי.
- "תשמע, אני לא יודע מה עישנת, ואני לא יודע באיזה סרט אתה
חי. אבל הלו! זה ישראל היום!" אמרתי לו.
- "בדיוק, המדינה היחידה בעולם שבה הקנאביס הוא חוקי."
קנאביס? חוקי? בישראל?! לא יכולתי להאמין לדבר כזה, זאת הייתה
הזייה אחת גדולה או משהו דומה, כי אני פשוט לא האמנתי.
- "איך זה קרה?" שאלתי את האיש שהתחיל לגלגל לו ג'וינט.
- "פשוט מאוד, חודש לפני הבחירות הגיעה לארץ אינדיקה חזקה
מאוד, שהתפשטה בין כל הסוחרים,
והגיעה לסטלנים רבים, שהפעם היה להם כוח ומרץ לקום מהספה וללכת
להצביע, כך הועלה הצעת הירק, שרוב חברי הכנסת הסכימו לה.
לאחר ההצעה גם התברר, שרוב חברי הכנסת עישנו בחשאי תוך כדי
ביצוע תפקידם כשרים בכנסת ישראל".
- "תשמע, זה נשמע מדהים. אבל אני לא זוכר ששמעתי שום דבר דומה
לזה".
- "תגיד לי, מה אתה כן זוכר?"
- "אני זוכר..."

- "קס! תתעורר כבר נו!"
- "רונית, מה קרה?"
- "מה זה מה קרה? אתה רוצה להגיד לי שישנת כל הזמן הזה?"
- "נראה לך?! היה מדהים, מאמי".
- "נראית קצת אאוט באמת..."
- "רק בגללך...רק בגללך..."
רונית ירדה ממני ונשכבה לידי, שמה את הראש על החזה שלי,
מלטפת...
- "תגיד, אתה חושב שיש סיכוי שתיהיה לגליזציה יום אחד?"
- "אני חושב, שאם יום אחד יגיע לארץ משלוח אינדיקה חזק מאוד,
זה אפשרי ביותר!"
- "אינדיקה חזק מאוד? מאיפה הבאת את זה?"
- "סתם, קראתי באיזה מחקר".
- "כן, אינדיקה הייתה עוזרת, במיוחד כשיש בחירות עוד חודש..."