למה הם מסתכלים עלי ככה?
המבטים האלה מטריפים אותי אני רואה אותם בכול מקום, הם עוקבים
אחרי ולא נותנים לי מנוחה.
אני הולכת לישון עם המחשבה שעשיתי משהו נגד כל הציפיות של
כולם, אבל מה, אסור לטעות? הרי תמיד אמרו לי "אנשים לומדים
מהטעויות של עצמם, אבל עדיף ללמוד מטעויות של אחרים כדי שלא
להיפגע ולדעת מראש את החיזוק שנקבל אחר המעשה" אז הנה, טעיתי
בשביל כולם, בשביל כל המיגזר שלנו, עשיתי להם טובה, עכשיו הם
ידעו מה עושים לאנשים שהולכים נגד הזרם.
אצלנו אין דבר כזה שנקרה להיות במגע גופני עם בחור. המקסימום
של המקסימום זה לאחוז ביד אבל גם זה במקרים חריגים.
כשיש חברה טובה אז לא ממש מבחינים במבטים וב"אינטימיות" איתה
היא הרי חברה שלך. ככה גם אני חשבתי אבל פשוט צעד גורר אחריו
צעד יותר גדול וגורם להיסחפות. תמיד הזהירו אותי שאני לא
"אגלוש" למקומות אסורים כדי שאי לא אבייש לא את עצמי ולא את
משפחתי.
פעם שאלתי את אמא שלי "מה קורה כשמתאהבים בבת ויוצא מה שיוצא?"
והיא תמיד התחמקה ולא ענתה לי על השאלה הזאת רק אמרה שאם בחורה
שרק מתנשקת עם בחור ושוכבת איתו לפני שהוא מתחייב להתחתן איתה,
מביישים אותה וההורים מסלקים את הילדה מהבית. אז אם זה קורה עם
בחורה אז עדיף ולא לחשוב על זה. אבל תמיד בשיחות שלנו כשהייתי
שואלת שאלות על הנושא היא תמיד סיימה את השיחה במשפט אחד:
"שיר, שלא תביישי אותנו. על זה אבא שלך ואני לא נסלח לך..."
אז נכון, מעדתי ולא הקשבתי להורים שלי ולחברים שלי. ונכון שהיה
לי "קטע" עם חברה אבל למה בגלל זה כל הדלתות נסגרות בפניי?
ועוד פעם המבטים האלה, תפסיקו כבר להסתכל עלי ככה!!!