אתה מחבק,
אני נוגעת
ונשימתי מאליה נעצרת.

אני מופשרת,
מיטיבה להכיר
את הקור ששורר בלעדיך.

רק מחכה לרגע
בו תעזוב אותי
ואקפא שוב, לעולמים.

הקור יחדור אליי,
ימלא ליבי בגבישים,
ואתה תרחק,
תעזוב אותי לנפשי,
למותי
הערירי.

אני עירומה,
קפואה עד לשד,
עצמותיי נוקשות, מתחת לאפס.

הזדמנות שנייה,
לא תינתן,
כי אני מובנת מאליה,
בשבילך.

אתה אולי לא יודע
אבל בכיתי,
נזרקתי אבודה
ביערות המודע ירוקי העד.

האש הקרה שרפה אותי,
התאדתי לעולם
וכמו בת-הים הקטנה,
ארחף לעד מעליך,
אהובי,
לבדי.

ואתה לעולם לא תדע.







כאב. אהבה. ניסיתי לכתוב שיר שמח. לא הצלחתי. זה מה שיצא.
נכתב ב- 8.1.05