עוצמת את עיניי,
מנסה להעלים את רגענו יחד.
מנסה למחוק את חוויותנו,
את הזמנים שעברנו,
מנסה לשכוח כדי למחוק את הכאב,
את הכאב הרב שבפרידה.
אלה היו 3 שנים נפלאות
וכעת הן הגיעו לסופן.
אך הכאב לא נעלם,
עדיין מפלח הוא את ליבי
כאילו חוצב את קברי,
לשם ודאי אלך כשניפרד.
למה הפרידה חייבת להיות כ"כ קשה?











נכתב כאשר נודע לי בוודאות שאני לא אמשיך ללמוד בתיכון עם כל
החברים שלי.
מעורר נוסטלגיה.
אני מתגעגעת לכולם.