סיון מימון / אחותי |
איש אינו יודע מאיפה.
ואז היא באה.
ויחד איתה, הכל.
הרעב כבר נהיה לשובע.
הצימאון הפך לרוויה.
והשחור, עדין שחור.
וזה מה שיפה,
כי הלבן, ככה רואים אותו.
ולאחרים אין,
ולנו יש.
ואין לי,
יש לנו.
והפחד לפעמים מנסה להשתלט,
אבל אני לא אתן לו.
בכל מקום, ובכל הזדמנות,
אני אראה לו, שהוא לא יכול בכלל,
כי אין פה מקום בשבילו (אז חבל).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|