היום יום ראשון בערב, השעה שמונה בדיוק נהג המונית "אמיל"
ממתין ליד ביתי אני יורד מהבית נעול בנעלי ספורט של "נייק"
החדשים ובידי ובקבוק מים קפואים,ל"אמיל" יש תמיד בקבוק מיץ וכל
יום הוא מסביר לי שהמיץ מיוצר ממוצרים טבעיים בלבד, מי אני
שאומר לו אחרת. אני לא שוכח את שקית הזבל התפקיד הנצחי של הגבר
בבית, אני עולה למונית לנסיעה קצרה מאוד,  ללא תשלום
הפעם.אנחנו מברכים אחד את השני, בערב טוב! ותוך רגע אנחנו
במקום החניה הקבוע, לפני היציאה להליכה של שעה בחום של שלושים
מעלות בצל. תענוג ממש.
"הייתם בים בשבת"? שואל אמיל בקול צרוד.
כן, ליד המלון.
"חבל שלא באת, היו הרבה חתיכות".אני אומר לו.
"גלשתי כל היום באנטרנט" .
יש דברים מעניינים?
נכנסתי גם לאתר "במה חדשה"
באמת!! היגיע הזמן .
"חיפשתי אותך".
ומצאת!?
"לא, לא ידעתי שרשמת את דויד עם יוד".
"הייתה שואל אותי הייתי אומר לך".
אנחנו ממשיכם ללכת אילתים רבים רצים בשעות אלה נוטפים זעה,
מנופפים לנו לשלום.
"לאיזה מסעדה אנחנו הולכים מחר"? הוא שואל (מאז שאשתי נסעה
לביקור משפחתי בקנדה אני אוכל במסעדות).
עזוב מסעדה, אני מבשל ... , אחרי שחשבתי רגע אמרתי בביטחון
מלא, שעועית בסגנון מרוקאי.
טוב, מחר אני אצלך באחת .
סימנו את ההליכה ואני רץ לשכנה 'רחל' לשאול אך מבשלים שעועית
יבשה.(פסוליה )
זה קל מאוד היא אומרת לי. (לה זה קל)
אני לא מבין מילה וחצי מילה ממה שהיא מסבירה לי על השעועית
ומבקש עוד הסבר .
"עזוב, עזוב  אני כבר יכין לך", היא אומרת לי אחרי שהתייאשה
ממני.
לרחל יש ילד אורח שמשתולל ומפריע לכולם .
רציתי לעזור ואמרתי: "אני מציע הפרדת כוחות, הילד החמוד הזה
שמפריע יבוא אלי הביתה לשחק במחשב",כנראה משעמם לו. לקחתי
לפסיכיאטר של הבניין, את התפקיד.
וכך הכרתי את "בן" שתוך כמה רגעים הפעיל את המחשב בביתי ומצא
עשרות משחקים שלא ידענו על קיומם קודם  והרגיש מאוד נוח אצלי
והיה רגוע לגמרי. מיד הפכנו לידידים קרובים.
וכך התנהלה השיחה הראשונה עם "בן" שהיה מאוד עסוק במשחק.
"בן", בן כמה אתה ?
בן- 10
היכן אתה גר ?
באופקים.
רחל השכנה קרובה שלך?
אני לא יודע!
כמה ילדים אתם בבית?
10.
מה , מה 10,הכל .10
כן, כן אם אתה לא מאמין תשאל את רחל השכנה שלך.
בסדר, בסדר אתה הכי קטן במשפחה ?
לא מה פתאום! יש עוד תינוקות בבית.
בן ילד חמוד, פנים יפות עניים כחולות כמו הים, ממש סוכר של
ילד, רק לא יושב שניה בשקט .
"איך אופקים"? אני שואל.
"למה אתה שואל"?
סתם.
"מה שמך?" שאל אותי
"דויד".
"אני יכול לבוא לשחק גם מחר"? שאל.
"כן, אין בעיה רק לא בן- 2 ל-4" אני נח בשעות אלה".
כל הבוקר ביליתי במטבח הכנתי סיר של שעועית ממש גדול.
בשעה עשר דופקים בדלת "בן" מגיע עם סיר של שעועית שהכינה רחל,
מהריח הבנתי סופית שכך צריך באמת להכין את זה, מיד שאלתי את
עצמי אם החתולים בשכונה אוהבים שעועית ,ירצו יוכלו לא ירצו לא
יוכלו.
בשעה אחת בדיוק חברי נהג המונית נכנס הביתה ומשפשף את
הידיים,"יש אוכל!! " הוא אומר.
השולחן היה ערוך ובאמצע סיר השעועית הגדול מטובל היטב בפפריקה
האדומה מעלי ריחות מגרים ומזמינים.
גם "בן" בא לאכול  אייתנו תוך עשר דקות לא נשאר זכר לשעועית.
בשעה 3 בן דופק בדלת. פתחתי את הדלת , עיניו אדומות ושערו
רטוב, הוא רץ  ישר למחשב,
"אמרתי לך מתי לבוא".אני משחק אותה קשוח.
"שכחתי, שכחתי דויד רק קצת" . הייתי מת לנוח קצת אבל מי יכול
לסרב לילד הזה.
"הייתה בים?"
"לא, בברכה של המלון, איזה מים נהדרים".
ואחרי הבריכה? אני שואל.
הלכנו לקניון. מלא אנשים.
אמרתי לעצמי , הילד הזה יביא לי את המוזה, עד עכשיו השתעממתי
בבית.
"בן אתה יודע לכתוב ,אתה רוצה לכתוב סיפור".
כן, כן אני יודע אנחנו לומדים בבית הספר .
הנה תראה אני יודע , שמי בן אני גר ב....
"טוב בן נמשיך מחר",
"לא, לא דויד בבקשה עוד קצת. התחנן על נפשו.
"אתה רוצה לצאת אייתנו להליכה ב8?".שאלתי.
"אני בא בתנאי שיש 'צחוקים', הוא אומר לי.
באותו ערב הוא הצטרף אילינו להליכה. ההליכה הייתה יותר קלה
שחרור גז הפסוליה דחף אותנו קדימה כל הזמן. סימנו את ההליכה
בעשר דקות פחות. על זה אמרו חכמינו ז' "נכנס בשמחה יוצא
בתרועה".
בן חזר מותש והלך ישר לישון, לשמחת רחל שהשכנה.
אנחנו לא ישננו כל הלילה מכאבי בטן.