New Stage - Go To Main Page

אליסון מיי
/
תמיד את הטובים

מרימה את הראש, הכי גבוה שאפשר. כולי זקופה, מחפשת דבר להתרכז
בו. העיניים זזות ללא הרף.
לפעמים אני מרגישה סחרחורת.
נתקלת במבטים של אנשים. העיניים שלהם נפוחות ואדומות. הם עם
מטפחות.
קולות בכי, ומדי פעם איזושהי צעקה נבקעת אל האויר הקר.
מושכת באפי, וממשיכה להסתכל. אנשים מוכרים, אנשים שלא ראיתי
הרבה זמן.
כולם שם, כולם עצובים, כולם בוכים.
משלבת את ידיי, ומתקדמת עוד שני סנטימטרים. מדי פעם מביטה אל
השמיים. בטח את שם. מסתכלת עלינו מלמעלה.
העננים אפורים. קר.
אנשים מקריאים, מדברים, בוכים. בלי הפסקה.
ולשבריר של שניה, או שתיים, הצלחתי לראות אותך שם. יותר נכון,
את ארונך.
הוא שחור, ועליו מגן דוד. ואת שם, נחה לך.
מושכת באפי עוד קצת. שומעת מישהו לידי בוכה. מישהי מביאה לו
טישו.
וקר.

חיוכך כבר לא ישוב. אלא רק בתמונות. שערך המיוחד.
יותר לא ראיתי את ארונך. אנשים הצטופפו, החלו ללכת. אנשים,
חברות שלך, משפחתך. כולם כאן. כולם בוכים. עלייך.
ואת בטח לא רוצה שכך יהיה. יושבת שם למעלה.
והחול הרטוב, מכסה אט אט את קברך. וזעקות "די!" נשמעות באויר,
ושוב, חוזרת על עצמן. ובכי.
ועדיין קר.

לבסוף אני מצליחה להגיע אלייך, מרימה מן החול במהירות איזו
אבן. מסתכלת עליה.
היא בצורה של צדף. איכשהו התנחמתי שהרמתי אבן בצורה של צדף.
ולא "סתם" אבן.

הסתכלתי על כל הפרחים. הכל כ"כ טרי, הכל כ"כ...

שמתי את האבן עמוק בתוך ערימת החול. נתתי שוב מבט ארוך אלייך.
והתקדמתי.

                 
                               יהי זכרך ברוך.
                                     6.1.05



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/2/05 1:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליסון מיי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה