נ. לוין / כשאצבעי מוחצת תו |
בוקע צליל זך,
צליל שלא היה.
והצליל הזה שלי.
כשנשמתי מניעה ידיים,
נוצרת נגינה צחה,
נגינה שלא הייתה.
והנגינה הזאת שלי.
כשפסנתר מרגיש יד,
עולז הוא ושמח,
שהן הצליל והן התו,
תמיד יהיו שלו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|