"אתה רוצה לקנות משהו?" שאל אותי המוכר הכחוש בעל הראסטות
החומות. "לא, תודה, אני אסתדר לבד", שיקרתי כאילו אני מחפש דבר
מה. האמת שרק חיפשתי קצת אוויר מזגנים קר באותו יום קייצי. זו
הייתה מכולת ממש מוזרה, ליד המוכר היו כרטיסי גירוד שהיה כתוב
עליהם: קריירה, סמים, סרטן, לב, תאונות דרכים. ועל המדפים היו
מונחות אריזות קטנות ויפות שהיה כתוב עליהן ספורטאי, מוזיקאי,
שוטר. לקחתי את אריזת הספורטאי וקראתי את הכתוב על צידה
האחורי:

"ייתכנו תופעות לוואי כגון פציעות חוזרות ונשנות, הצלחה לא
מובטחת, בעיות בפרנסה.
מחיר - 30 שנה. תאריך תפוגה גיל 40"

"סליחה,  אבל מה בדיוק אתה מוכר כאן?" שאלתי את המוכר התימהוני
שעסק בהוצאת טבעות עשן מפיו.
"מסלולי חיים" ענה בקרירות. "מסלולי חיים?" שאלתי בהפתעה "למה
מי אתה בכלל?" התפרצתי עליו כשהבנתי שנפלתי על עוד מסטול אחד
שחזר מהמזרח."חבל שלא הסתכלת בכלל לאן שאתה נכנס" ענה באדישות.
יצאתי החוצה במהירות ונשאתי את עיניי אל השלט.
"המכולת של אלוהים" היה כתוב באותיות גדולות.

נכנסתי חזרה.
"אז אתה אלוהים?"
"כן"
"ומה גורם לך לחשוב שאתה אלוהים?"
"מה גורם לך לחשוב שאני לא?" החזיר בתקיפות
"תוכיח לי!" דרשתי בתוקף
"תוכיח לי שלא" המשיך להתחכם
"אז זה אומר שאתה יכול לעשות הכל?"
"כן, אם אני רוצה, ואל תתחיל אם השאלה של לעשות אבן שאי אפשר
להרים, זה פשוט חסר כל תכלית"
"רגע, אם אתה עושה רק מה שאתה רוצה, אז בעצם אתה לא יכול לעשות
דברים שאתה לא רוצה"
הוא גירד בראשו והשיב,
"תגיד, באת לקנות או לזיין ת'שכל?"
"את האמת, סתם נכנסתי בשביל המזגן"
"אה... כנראה שעדיין לא הבנת, תסתכל שנייה מה יש לך בארנק"

פתחתי את הארנק שלי והיה שם שטרות ומטבעות זהב. היה שטר אחד של
חמישים עם דיוקן של פנינה רוזנבלום, שטר של עשרים עם דיוקן של
ג'ימי הנדריקס ושמונה מטבעות של שנה אחת עם איורים של שבט
אפריקאי.
"למה דווקא 78" שאלתי והתיישבתי מול "אלוהים".
"זאת בערך תוחלת החיים שלך, אולי תצבור עוד. אתה מבין, אתה מתת
לא מזמן ועכשיו הגעת למכולת שלי בשביל לבחור את מסלול החיים
שאתה רוצה, תשתמש בשנים בחוכמה."

פתאום נזכרתי בכל מה שקרה. איך שעליתי לאוטובוס והבחור המזוקן
שלידי הפעיל את החגורה שלו. הייתי כולה בן 18.
שמתי את ראשי בין ידיי והתחלתי להשלים עם רוע הגזירה.
"רגע, אם מתתי בגיל צעיר, אז יש לי עודף של שישים שנה, לא?"
שאלתי בקול חנוק מדמעות.
אלוהים ליטף את ראשי והשיב "מצטער, אבל אין כזה דבר כאן. חשבת
כבר מה אתה רוצה לקנות בחיים הבאים שלך?"
"מה קניתי בפעם שעברה?"
"אז החלטת שאתה לא רוצה לקנות כלום ואמרת שיהיה מה שיהיה"
"אולי אעשה זאת גם עכשיו, בעצם לא, אני רוצה להיות יותר אוהב
ונאהב בחיים הבאים, שלא יחסר לי ולמשפחתי כלום ושהפעם גם אם
אחיה זמן קצר אז זה יהיה באושר"
"אווו, איזה פשוש, אני לא יודע אם אני יכול למכור לך את כל זה
כי לאושר כמו לאהבה, אין מחיר, אבל אתה יודע מה, אני אחפש לך
משהו".
אלוהים יצא לאיזה חדר צדדי והביא משם קופסא אדומה ויפה, היה
כתוב עליה באותיות מוזהבות "אושר ואהבה". הוא שם אותה בידי
ואמר לי "מכיוון שאי אפשר למכור את זה, אני אתן לך את זה
במתנה, את השנים שלך הפעם כדי שתוציא על מסלולים עם אחריות."
לקחתי מהמדפים קופסת מוזיקאי שעלתה לי 50 שנה וקופסת מראה
חיצוני טוב שעלתה לי 20, הכל עם אחריות כמובן. את השמונה
הנותרים הוצאתי על כרטיס גירוד של קריירה שיכל לצאת לי בו
טייס, אסטרונאוט או מישהו אחר שיהיה מפורסם לטובה. יצא לי 2
טייס ומנחה אחד, כמעט וזכיתי.
אלוהים ארז לי את הכול בשקית וחייך אליי.

"וווא, וווא, וווא" צרחתי תוך כדי שאני שוכח את כל מה שקרה
לפני.