הרגליים טופפות על האספלט
וכמו כספית קרה
ניתזות טיפות המים אל מחוץ לשלוליות.
אתה חושב לעצמך:
בעצם, מה קרה?
ומצד שני תוהה בכלל
להיות או לא להיות?

והגשם מנגן על מערכת התופים
שאתה בייאושך,
עודך קורא לה מטרייה.
אתה עובר בדרכך הרבה מאוד ספים.
אף אחד הוא לא שלך
אבל אחד מהם היה.

אבל אחד מהם היה.

כל הקור, הרטיבות,
מתחתרים למגדל השן שלך
דרך החורים בנעליים.
ואתה, כמו שיבוט
של עצמך
מביט בדמות האפורה:
שהיא כבר לא אתה בינתיים.

שהיא כבר לא אתה בינתיים.

שקיעה בגשם:
שקיעת היצרים
היעלמות התחושות
הינתקות הסנטימנטים
דעיכת הרגשות.

והגשם השוטף
מנקה לך ת'לב
מכל זכר וכאב-
אבל המוח לך שוכח.

שקיעה בגשם:
כמו ספיר, טופז ולשם
ואתה רק מחכה,
שיעלה כבר הירח.

השמש שוקעת היום בחמש.
חורף, אתה כבר לא מתרגש.
לא רוצה לזכור את הזמן שבו התחלת לגור איתה!

חולם על חולצת טריקו וזיתים.
על חול באוזניים, אותם מבטים,
כל מה שהיה קיים כשעוד התחלת לגור איתה.

הרגליים טופפות על האספלט
וכמו כספית קרה
מתנקז ממך המוח דרך זוג הנחיריים.
ואתה רודף אחרי צל השמש הצהוב,
מאחורי העננים שמכסים את השמיים.

שמכסים את השמיים.


שקיעה בגשם:
שקיעת היצרים
היעלמות התחושות
הינתקות הסנטימנטים
דעיכת הרגשות.

והגשם השוטף
מנקה לך ת'לב
מכל זכר וכאב-
אבל המוח לך שוכח.

שקיעה בגשם:
כמו ספיר, טופז ולשם
ואתה רק מחכה,
שיעלה כבר הירח.
שיעלה כבר הירח!
אל הלילה של מחר.