מביט החוצה אל סביבתי
ורואה אותך, אהובתי,
מחבקת אותי בפנים זוהרות,
מביטה בי בעינייך הבורקות,
אשר לפתע בעצב מתחלפות
מעומס המחשבות.
מביט פנימה אל תוך לבך
ורואה בו את ילדותך
אשר התמקמה בתוך יישותך
ועיצבה את אישיותך
להיות שייכת ל...
ולא לעצמך.
מביט פנימה ובוחן את נפשך
ולא חירות היא תבקש,
כי מילדות חונכה אחרת-
עוצבה להיות שייכת,
מוקדה לשאת חן בעיניי אחרים
גם כאשר כבר טובעת בתוך המשקעים.
מביט פנימה אל עינייך העצובות
ורוצה להציפך ממני באפשרויות נפלאות
הבאות מלב מלא תקוות
אך לא לטבוע בים של חלומות.
05/04/04 © |
