דמייני אותי
בשדה של חמניות
בחושך
עומד שם עטוף
בניחוח לילה, מוסתר
מעיני הכביש המהיר
שדוהר מאחורי לכתף.
כרוך במעטפת-בד לבנה
כורע בין הגבעולים
שמשפילים מבט לאדמה
אני אזרוק את כל
הדברים הלא נחוצים
אל האוויר והם יעופו
כמו זרעים ברוח, יתפזרו
אל מעבר לגבולות שלי
אל מעל השדה החשוך,
בתוך אוויר הלילה הקריר
ויהיו חופשיים, ואני..
תראי אותי עומד, שם
אני מקים לי בית, במקום
בו הלילה לא נגמר, והשמש
היא נקודה מתחת לאדמה
אליה שואפים אנחנו, הפרחים.
וכל חמנית נוספת
שמצטרפת,
באמצע הלילה לקבוע את מקומה
בתוך שדה של חמניות
בחושך. |
