"למה את עצובה" שאל הרוכל
הכל כל כך נגלה, הגורל עיוור
באותיות קידוש לבנה נצבעו הפנים
"ילדה ללא חיוכים"
השקיפות לא מוצפנת, העיניים לא משקרות
המבט בהן מצייר את כל האכזבות
את החורבן את ההרס את האסון
את החיים בתוך הקיפאון
והרוכל בה מביט וליבו יוצא אליה
"אל דאגה" הוא אומר וחודר אל עיניה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.