מחשבות אחרונות שאיכשהו נפלטו למקלדת במקום למיטה.

5 בבוקר. יושב בחושך בחדר מול המחשב. נורא רוצה לישון אבל גם
נורא רוצה לכתוב.

רק רוצה ולא יודע על מה. מתחיל לכתוב על אהבה ומוחק. כנראה שזה
עדיין לא קיים לי מספיק זמן כדי לכתוב על זה. ואז חושב על
לכתוב קטע על זה שאין לי על מה לכתוב. וזה מרגיש טיפשי עוד
לפני שהתחלתי לכתוב. פתאום סתם בוהה במקלדת ומרגיש מתוסכל.
בראש עוברות יותר מידי מחשבות ששוות כתיבה. קשה לי למצוא אותן
עכשיו.

טוב, פיסקה חדשה. הכי טוב פיסקה חדשה. זה מזכיר לי את התענוג
הנוסטלגי שבלפתוח מחברת חדשה בבית הספר. השקעתי בתאריך, בכותרת
ובכל מה שכתבתי. כל כותרת ותת כותרת בצבעים וגדלים שונים. הכתב
יפה ומסודר ואני מרגיש התלמיד הכי משקיען בעולם.

טיק, טאק, טיק, טאק, טיק, טאק. לכל דבר שאנחנו רואים יש קצב
משלו. גם לחפצים דוממים יש את הקצב שלהם. גם אם אנחנו לא רואים
את זה, הכל זז.

מה שיצא פה זה כלום. פשוט מיותר. באתי למחוק אבל בסוף החלטתי
לשלוח לך.
אוהב אותך נולי.

לילה טוב...