מוטי נפרד ממני בדרך הכי נוראית. הוא לא אמר כלום. הוא פשוט
נכנס הביתה, לקח תיק שמסתבר שנארז קודם לכן, ויצא. אף מילה-
שום מונולוג מרגש, שבו יסביר איך שהוא לא יכול לבסס קשר רק על
חיי מין פרועים, או שיש לו מאהבת. הוא כזה אפס שאפילו מאהבת
הוא לא יכול למצוא? לא יכל להתאמץ קצת בשבילי, שיהיה מה לספר?
לא. אין מאהבת. לא אחותי, לא המנקה וגם לא אחי. כלום. הוא לא
בכה, לא צעק, לא אמר שהוא 'מצטער', אבל הוא 'חייב לטוס לבואנוס
אייריס להציל ילדה בת 9 עם סרטן'. גם למות בתאונה טראגית הוא
לא יכל. טוב, הוא לא יודע להטיס מטוס והוא נהג די טוב, אז למה
אני מצפה...אף פעם לא דברנו כמו בסרטים. לא אהבתי לדבר אתו.
הוא תמיד דיבר על פוליטיקה או אומנות. הוא היה מתחיל לדבר ואז
מפסיק כי ידע שאני לא מקשיבה. לאט לאט הוא דיבר פחות ופחות,
ולשנינו היה יותר נעים. אבל לסיים קשר בגלל זה? שש שנים אנחנו
ביחד, והוא לא אמר מילה. הוא לא אוהב לדבר יותר מדי. כשסיפרתי
את זה לשולי היא אמרה שהוא דווקא מדבר די והותר, שהוא לא טיפוס
שתקן. אבל מוטי שלי תמיד שותק. היא בטח לא מכירה אותו מספיק
טוב.
הקשר שלנו היה די משעמם. הוא עבד כל יום ובסופי שבוע הלך עם
חברים לכל מיני מקומות. הוא לא בגד בי, אני בטוחה. הוא משעמם
מדי מכדי לבגוד בי. אם הוא רק היה קצת יותר כמו גוסטב
מ"אנטונלה" שתמיד נמצא עם איזה מישהי שהוא לא צריך להיות איתה,
או כמו חורחה מ"דברים שבלב" שכל הזמן נפרד מבחורות, ואז בוכה.
גם לדבר ספרדית הוא לא יכול המוטי הזה. אמרתי לו שאני מוכנה
להתפשר על רמת אביב ג', שיש שם מספיק בגידות ואהבה, והוא אמר
לי שאני פסיכית. אידיוט.
תמיד היה לי כסף, אז יכולתי להזדהות עם יעל בר זוהר וכל הנשים
היפות שיש שם, אבל כשבעלי חוזר הביתה, אומר לי שהוא אוהב את
העבודה שלו והולך לישון, כל ההזדהות נעלמת. הוא הורס לי הכל.
הוא תמיד הרס לי. כשהתחתנו, ורציתי שנגיד "איי דיו" ונהיה
"האזבנד אנד וואייף", כמו בסרטים, הוא התעקש על חופה ורבי.
בימים אלה, מתאים לי איזה לוק, או סקוט. מישהו עם וילה על החוף
ויאכטה. מישהו עם שיער שופע וגוף שרירי. לא כמו מוטי שמתחיל
להקריח ואף פעם לא יהיה שרירי. שום דבר לא קורה לי כמו
במציאות. הכל בגלל מוטי. לכו תמצאו מישהו בטלוויזיה שקוראים לו
מוטי ונראה טוב. מוטי זה תמיד הקבצן, הרמאי, הילד הטיפש. אבל
אין בעיה, אני אלמד אותו איך להיות דרמטי. כשאני אגמור איתו,
מוטי יידע מה זה תככים ומזימות. הוא לא יכול לברוח. אני אלמד
אותו, שלא עוזבים בלי מונולוג ארוך ומרגש, וכמה קלוזאפים. הוא
עוד ילמד. הוא גם ילמד איך למות, כמו בסרטים, כמו במציאות. אני
אלמד אותו למות. ברגעים אלה הוא קם מהמיטה, בצורה הכי משעממת
בעולם, ושם חולצה על הגוף הרפוי שלו. הקהל עוד רגע מעביר ערוץ.
הוא אוכל משהו, לוקח את המפתחות לטויוטה ויוצא בלי שום דרמטיות
החוצה למגרש החנייה של המלון. הקהל מתחיל לקשקש כי אין מה
לראות. אבל עכשיו תתחיל הדרמה. עכשיו, כשהוא יפתח את הדלת של
המכונית, שלמרבה הפלא הייתה פתוחה, הצופים יזוזו לקצה הספה.
כשהוא יכניס את המפתח לחור באיטיות מוגזמת, הם יהיו קצת במתח.
וכשהוא יתפוצץ, מוטי, והרייטינג שלו, יעלו לשמיים. והוא ימות
בשבילי, יפה, כמו שרק בטלוויזיה מתים.