זה מצב שמגיע רק פעם אחת בחיים,
ואחרי שהוא מגיע, כבר יותר לא נהנים.
זאת מן הרגשה של סיום,
ועם ההרגשה הזאת, אתה מבין שעוד לא עשית כלום.
פתאום כבר אין מי שיעזור,
ושוב מבינים, שאין אף אחד למעלה שישמור.
והכל מתבלבל וגווע אט אט,
וכל המחשבות מתעמעמות אחת אחת,
וכבר מבינים שאין יותר,
וכבר רוצים שכל הסבל ייגמר.
וזאת ממש הרגשה של סוף העולם.
שכבר נמאס מכולם.
וכשבלילה הולכים לישון,
מקווים שזה יהיה הלילה האחרון,
מקווים שמחר יהיה יום חדש,
אבל הוא לא חדש- הוא רק יותר חלש,
ואיתו גם אנחנו נחלשים,
ועם הזמן יותר ויותר מועדים.
ובסוף נופלים.
בסוף כולם נופלים.
ולא קמים.