נהרות האספלט העירוניים כוסו בשניות מעטות
בפתיתי הקרח הלבנבנים
וכאילו החווירו למזג האוויר הסוער.
היא עמדה שם רועדת, רטובה וללא מטריה,
מחכה לאוטובוס שיגיע.
חיוורת כמעט כמו השלג
כיפה אדומה קטנה עם הסריג האדום החדש שלה
וזוג נעלי ספורט שטובעות בשלולית ומכניסות את המים פנימה.
הגיע בחור אחד, חמוד אחד
והציע לה לעמוד איתו מתחת למטריה, אז היא עמדה איתו.
לא שזה שינה משהו, שהרי היא כבר היתה ספוגה במים
והם חיכו, שניהם יחד תחת מטריה אחת
והחום שלו מסמס אותה ויבש ממנה את טיפות הגשם הכבד
עד שהעלתה אדים ונהיתה כולה אדומה כמעט כמו הסריג...
אז הוא נשק לה ברכות הסתכל לתוך עיניה ואמר לה
שהיא הכיפה האדומה הכי יפה שראה אי פעם
והם העלו אדים ביחד תחת מטריה אחת
אי שם באיזו תחנת אוטובוס
מול נהרות אספלט עירוניים מכוסים לבן.
E
Christian |
