New Stage - Go To Main Page


מאסה נפשי מהסתובבות תמידית
בעולם של פרצופים צבועים
סולדת אני מהבעות מזויפות
ומאנשים אשר מנסים להתחזות לאחרים
שונאת את אותם מבטים שמחים
אשר מנסים לכסות על הרגשה לא טובה בפנים
את אותה עליזות שמסתתרים מאחוריה רגשות כאב
מדוע אנשים מתעקשים להתנהג אחרת מהרגשתם?
מדוע מסרבים הם להקרין את שבתוכם?
האם אני היחידה שעדיין אמיתית בעולם?
היחידה שמפגינה רגשותיה ללא דין וחשבון
היחידה שלא מתביישת להראות מה שבאמת קורה לה
האומנם זה כך?
אינני רוצה להאמין בזה,
מוכנה אני לספוג עלבונות שיטיחו בי
לקבל את העובדה ששנואה אני
ובתנאי שיהיו אלו דברי אמת
שיאמרו לי בפנים חמוצות או זעופות
שיאמרו מהלב...
שאוכל לראות בעיני האנשים שיאמרו זאת
ובפניהם, שדוברים הם אמת...
מעדיפה אני להיות מנודה
ולו רק בגלל שיהיה זה מתוך כוונה אמיתית...
אל נא תחייכו אליי
כשבפיכם דברי רעה
גם אל לכם להיראות מלאי עצבות ונגה
כאשר שמחה רוחשת בתוככם...
די! מספיק כבר!
כי קצה נפשי בצביעות אינסופית זו,
אינני יכולה להמשיך עוד בעולם שכולו זיוף,
עולם ללא רגשות כנים,
ללא אמת,
נמאס.
לאן ממשיכים מפה?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/2/05 16:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טניה רבינוביץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה