האם את מרוצה מזה שאיתך,
ולהיכן שהוא לוקח אותך, לשם את?
את מושפעת, מזדהה, מגלה אמפטיה לכל תנועה.
מי לוקח אותך, איתו את רוצה ללכת?

ומה על הדרך, קורה שעליה תהיי עוד חושבת.
מעשה תוצאה, מנקודת סיום עד לאטום פתיחה.
אליהם את נותנת מבט? והאם את רואה?
ואת עדין רוצה?

זה הרצון או זה הכורח, זו את או העולם,
ובדרכך מי סלל לך, במסלולך מי דרך?
בעקבות המטושטשים, שכף רגלי כבר אין רואים
יכול אני לשאול עצמי בקול:

מה את קונה, ואת מי את מוכרת,
מה את בונה, ומה את זוכרת?

השתנת. ויתרת עלי וויתרת עליך!

כעת את הולכת אחרי האיש הנכון,
ובבוא יום, בקוראך לו לבוא, אחרייך,
הוא אינו מתהלך. המבנה שאבית לקרוא לו
בית, מעולם לא היה לביתך.

בראשית, את ידעת לך ילדות עצובה
               נגיעות תלמוד ועיוותי תורה
ובגרת, והרחקת מעצמך אהבה
              שעלתה, גאתה ויצאה מן הזמן
ושנית, את ידעת הבשלה אלימה
              התעללת בגופך וביסוד הנשמה
ועכשיו, את בחרת לך אדם אקראי
              שדרכו, בוודאי, רחוקה מדרכי

ודבר יחדי שאוכל לאחל;
שתהיי לבדך, לזאת אתפלל.
שאם לא לבד, ולא עמי,
ילוו לך חייך באדם בינוני.