גרסה ראשונה ל"גשם שלו", למרות שאחר כך הוספתי לה סוף, רציתי
גם להעלות את הגרסה הזו. היא מיוחדת כזו. לשיפוטכם בין שתי
היצירות.
אלה זו בשבילך...

שוב חורף, שוב לילה, חשוך. שוב טיפות הגשם נוגעות בחלון, שוב
אותו גשם, הגשם שלו. הגשם... שפעם היה שלנו.  הגשם... שבו הוא
הבטיח לי שלתמיד ישאר שלנו, הגשם שבו הוא הבטיח לי שלתמיד
נישאר שנינו יחד, הגשם שבו הוא תמיד הבטיח להיות שלי, הגשם בו
הוא הבטיח שאהבתו אלי רבה כטיפות הגשם. אבל, בבוקר לאחר, נשטף
כל הגשם, וכך גם ההבטחות שלו נשטפו. הרחוב נותר אפור ואפל כך
גם אני נשארתי אחריו.
שוב יורד גשם, הגשם שלו. הגשם שכל כך מזכיר לי אותו. הגשם ששוב
גורם לי לרצות לחזור לזרועותיו. אפילו שתמיד אחרי הגשם יש
אפלה, יש משהו מיוחד בזמן הגשם, מין הרגשה כזו, שלא רוצה
לעזוב. ההרגשה של הגשם, הגשם שלו.
שוב יורד גשם, הגשם שלו. שוב אני נופלת לאפילה לא ברורה. בלי
תחושת זמן ומקום, נופלת כמו טיפה של הגשם שלו, אחת מרבות. אבל
עדיין מרגישה מיוחדת.