רציתי לרשום לפני שתקראו את השיר איזה משהו
תמיד חשבתי על זה שהמונולוג הזה הוא כביכול מן אבל כזה, של בכי
וצעקות כמו באבל.

יש שיר ל"שוטי הנבואה" שנקרא "מי ינצח את האהבה"... נראה לי
שמצאתי, הוא ניצח... איך הוא עשה את זה? אפילו רומיאו לא ניצח,
הוא בכלל התאבד בסוף! אבל הוא? לאאא... הוא ממש בחיים שלו!עזב
אותה גוססת! מדממת!" האהבה מתה"! הכל באשמתו!
הוא הרג אותה! רצח! שחט! איך הוא עשה את זה, אייך?

אני הולכת אליה כל פעם שאני בדיכאון, היא קבורה עמוק בתוך
הארון שלי, יש לי שקית מיוחדת כזאת עם כל הדברים שלה, אהבה
גדולה עם קצת דברים, הכי אהבתי את הטבעת אירוסין... אבל היא
עכשיו מתה, שום דבר לא יעזור, שום דבר.
הטבעת כל-כך יפה וכל-כך פשוטה, זה מה שהיה הכי יפה בה, אהבה
פשוטה... גם הקבר שלה מאוד פשוט, לא הרבה, יש בה את כל
המכתבים, החששות,האהבות! לאהבה היו אהבות! היו לה גרורות של
אהבות! הן אלה שהרגו את האהבה! אכזריות לשמה!

איך יכולת, אייך? ככה עזבת אותי בודדה? אמרת שככה נתחיל את
השנה ברגל ימין... איזה רגל ימין?!
אני מעדיפה אם ככה להיות בלי רגליים!
שיקרת לי! רימית אותי! אתה לא יודע כלום ממני...
כל-כך רצית אותי, הייתי הכל בשבילך! בכית לי! מה קרה הכל פתאום
השתנה? מה עשיתי לא נכון?!

אני שוב מסתכלת על אותה טבעת... כל-כך בודדה... חבל.

אך אולי, אולי האהבה הזאת תהיה לי כמו עוף החול, כנגד כל
הסיכויים היא תשוב לתחיה, אולי...

וזה צריך להתחיל אייפושהו:

"ארי, אני אוהבת אותך?"