איך אתחיל, כמה זמן אחשוב איך להתחיל?
העולם הוא צביעות אחת גדולה ואני כועסת!
זה בערך כל מה שאעביר ביום הזה או אולי ביומן הזה. את הכעס
שלי.
לא משנה גילי ובאיזה כיתה אני,אבל אני בביה"ס ולכן אפשר להבין
למה אני כועסת.
כולם עברו את זה, אני יודעת. אבל, אני פשוט לא מסתדרת עם החברה
שם! מאז ומתמיד לא הסתדרתי באמת. כל הזמן אני הייתי הזו שיושבת
לבד, בדיכאוני האישי.
תמיד חשבתי שזו בעיה אישית שלי שאני לא מסתדרת עם בני גילי אבל
אני לא יכולה לעשות משהו עם משהו שאני מרגישה.
עם המערכת עצמה של לימודים אני מסתדרת נהדר(קצת מסובבת אותם על
האצבע הקטנה והכל נגמר). אבל שפה משותפת אני לא מוצאת כל כך
מהר עם אנשים (או ילדי גילי).
אני מתוסבכת יותר מדי עם הכל בגלל הפה הגדול שלי! אנשים כבר לא
יודעים מה לעשות איתי, מסכנים...
אז אתחיל לספר את מעשי היום, בהמשך תלמדו עלי יותר.
היום הייתי כרגיל עם כל חבורתי במחששה (אני לא מעשנת אבל הם כן
לכן אין לי ברירה),שומעת את בעיותיהם ובדיחותיהם השוות לתחת.
בזוית עיני אני רואה את האלה של כולם, מורן. אוי היא כל כך
חכמה ובעלת ידע, לא! כולם מקרקרים סביבה בצורה שגורמת לי
להקיא.
תמיד הייתה מטומטמת ותמיד תהיה מטומטמת ואף אחד לא רואה זאת!
חוץ מענבר, חברתי הטובה. כן, בנס מצאתי חברה שסובלת את כל
הבולשיט שלי.
כל החברות של מורן היו פעם שלי כולל מורן אבל הן היו חסרות
ערך.
עכשיו כולן "ידידות". איך אוכל להיות חברה של ילדה עם חיוך
מזוייף של "אוי אני כל כך חמודה". מתקשרת אלי רק שמתחשק לה או
יותר נכון, מתי שהיא צריכה אותי.
בכל אופן, היום הגזימה. נתתי לה שיעורי בית והיא גם העתיקה את
התשובות למרות שאמרתי לה לא לעשות כך. ושהיא הקריאה פתאום היא
יותר חכמה.
אחרי השיעור אמרתי לה איזה חכמה היא. היא ידעה למה כעסתי!
היא התעלמה ממני ואמרה לי ''מה שתגידי''.
קצת הגזמתי עם תגובתי אבל ככה אני בלי אפור רק שחור ולבן. וטוב
שכך!
התחלתי להתעצבן והיא עם המבט הסנובי שלה מסתכלת עלי.
"אלו רק שיעורי בית" (שעבדתי עליהם שעתיים,בלי הגזמה)
קיללתי אותה בגרמנית והיא התעצבנה(בגלל שלא הבינה).
ככה התחילה מריבה ולא של מכות, אלא של ירידות ומעגלים החלו
להתבצר סביבנו.
בשביל לקצר משהו שנמשך הרבה זמן, בסוף אמרה לי שאני עוד אשלם.
ובעוד איזה אני משלמת!
מחר אני צריכה ליהות בחדר המנהלת עם הורי בסוף היום יחד איתה.
ואני יושבת לי באמצע הספסל וחושבת, איזו ####