מעל הקופה היה שלט בולט:
"כרטיסים אין יותר, הם אזלו בהחלט!"
לי כרטיס מיותר, והייתה שם גברת,
לה מכרתי אותו- ונכנסנו לסרט.
לקולנוע הגענו כל אחד בנפרד,
- אך ישבנו סמוכים באולם-
בכיסי הייתה חפיסת שוקולד
לה הצעתי אותה, קצת נכלם.
הייתה עלילה שם, על המסך,
אך לא התעמקתי במה שהלך:
אף אינני יודע אם גם תוף השתלב
או היה זה אולי קול-הלמות של הלב?
כשיצאנו שאלתי אותה, קצת נרגש ורפה:
"גברתי הצעירה, התשתי כוס קפה?"
מאז חלפו כף דלת שנים,
מקריות או מזל? ועל כל פנים:
הפסדתי הסרט- כי בו לא צפיתי,
אך היה זה כדאי: באשתי אז זכיתי!
מד"ן נריה
יולי 2004
|
