אני זאת עם החיוך המבויש
שמדי פעם אתם שואלים
איפה כאן הגבינות
וממשיכים ללכת בלי להודות

שוטפת רצפות
בסופר הגדול ברחוב קק"ל
מנסה להישאר אופטימית
למרות שזה לא קל

"ברוסיה הייתי..."
די כבר אתם! משה שוב צועק
ברוסיה ברוסיה - כאן לא רוסיה!
למה את לא מנקה חלונות?

אז בדרך הביתה באוטובוס
אני שוב מפליגה לשם
שהייתי אחות ראשית
בבית חולים קטן

עוזרת לכל הסובלים
מחלקת תרופות
שולחת אחיות לחדרים
להרגיע את כל החולים

נותנת פקודות אבל עם חיוך
כל הרופאים ניגשים להגיד בוקר טוב
משהו חדש? הכל בסדר אני אומרת
יש שני חולים חדשים אבל אין שום בעיות

האוטובוס לפתע עוצר
תחנה מרכזית נתניה
אני מתעוררת מתוך החלום
מתחילה לצעוד הביתה

כבר 7 שנים בארץ
העברית כל כך קשה
לא מצליחה לתפוס את המילים
לא מבינה תמיד מה אומרים

דווקא כשהגעתי לכאן הרשיתי לעצמי לחלום
אבל לעשות עליה בגיל ארבעים זה לא פשוט
כבר לא צעירים כבר יש ילדים
כבר אי אפשר להגיד- נסתדר!

חלמתי שאלמד שפה, אמצא עבודה
אפילו אחות רגילה זה בסדר
אבל איפה חלומות ואיפה מציאות
אם אין שפה אז אין עבודה- מה הקשר?

אני זאת עם החיוך המבויש
שמדי פעם אתם שואלים
איפה כאן הגבינות
וממשיכים ללכת בלי להודות

אני זאת שחולמת אולי דברים ישתנו
הייתי יכולה להיות אחות מצוינת אם רק קיבלתי הזדמנות
הייתי יכולה לעזור לכל כך הרבה אנשים
אם רק הייתי תופסת קצת עברית כי ברוסיה...

ברוסיה ברוסיה
משה צועק- שיגעתם אותי!
אני עייף, מזיע ואיזה חום
יאללה לעבודה רוסיה- אין לנו את כל היום!