בין עלים נוגהים
של שיחי ורדים
הרוטטים ברוח קרירה-
אני, בדמותך, הוזה,
נזכרת בצחוקך
ומצטרפת לחלומך;
אנו כשתי ציפורים שעפות,
ביעף מתנפלות ומזדווגות,
אל מול זריחה החודרת בין ענפי העצים,
מתחתינו פלגים עמוקים
ובמגדל הרוחות מתנגנים פעמונים
אשר משחר עד שחר לא פוסקים.
מקבלת בשמחה,
לאחר ציפיה,
בצהלת נשמה
את השמש העולה
לעוד יום חדש
לחיות בחיקך
כמו בחלום
שחלמתי אתמול.
21/12/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.