עגלי הזיעה
הניתזים על פניי,
מפאת הקור.
החום אשר שורף,
על גופי הערום.
מביטה לתוך איזו
זכוכית שקופה,
נטולה כל טיפה של אור.
הולכת בעקבות המפה
המשורטטת על גב-ידיי,
שצייר איזה נווד זקן
שפגשתי בדרכי.
ואין בי כל פחד,
אך גם לא רצון.
הקווים מתחילים
להיטשטש אט אט,
הראות נעלמת
ואיני חשה בדבר.
מוצאת איזו אבן
מוזרה, אולי מאובן
שודאי קפא לפני שנים
ושקע בעומק הים.
בגופי הערום, שוקעת,
מביטה לתוך איזו
זכוכית שקופה
נטולה כל טיפה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.