אתם שואלים את עצמכם איך הכל התחיל?
אתם לא חייבים להאמין למה שאני אספר, אבל ככה זה הולך:

היה פעם ילד, לילד הזה היו כל מני תחביבים מוזרים, אבל הדבר
המוזר ביותר היה שהוא אהב לירות בעננים.
כל פעם שהיה איזה ענן שהיה יורד יותר מדי אל האנשים שלמטה, או
שהיה לו צבע מוזר, אפור למשל ולא כזה לבן כמו שכל האנשים
אוהבים, הילד הזה היה לוקח את האקדח שלו ופשוט יורה בענן.
הוא לא האמין למה שאנשים אמרו לו וידע שאין שום דבר למעלה, כל
הסיפורים האלה על המלאכים שגרים שם נראו לו כמו סתם עוד קלישאה
שהמציא איזה משורר מפורסם.
המחשבה שהשמיים נעשים אדומים, וכך גם חלק מהים מעט לפני רדת
החשיכה הפחידה אותו בהתחלה, והוא חשב שאולי באמת אלה המלאכים
שנפצעו מפילוח הכדור בכנפיהם ונפלו במותם אל תוך מי הים (כולם
הרי יודעים שהמלאכים נקברים בין הגלים), אך במהרה הוא שב בדעתו
ואף נבוך מעט ממחשבתו הילדותית.
הבעיה הייתה שלכל מלאך יש תפקיד, וכל מלאך שומר על אדם אחד,
ועם הזמן גם האנשים החלו למות מכדורי אקדחים ורובים אלו
ואחרים.
לאחר שכמעט ולא נשארו עננים בשמיים, שלא לדבר על מלאכים, הילד
הזה בטעות פגע גם באלוהים.
מה שנצבע לאדום באותו יום, ונשאר כך במשך כל הזמן הזה היא
האדמה.