שוב תחושה של מתאבד,
ונמאס לי שסם החיים לא עובד
העתיד כל הזמן מנבא לי שחורות,
רוצה לגור עם סבתא, בבית הקברות.

אמא רואה אותי ובוכה,
מקווה שלבנה עוד תהיה משפחה
אבל זה לא יקרה, כי אני לא יכול,
להסביר לה את הכל.

כל זה נראה כמו מוות אפור,
תחפשו אותי, תצטרכו קצת לחפור
באדמת הכאב, אלוהים לא אוהב,
על הקבר שלי יכתבו;
"בן אדם עצוב שעדיין יש לו לב".

שוב הרגשה של ספק במציאות,
אני חי ונושם, מעדיף כבר למות
שתהיה מנוחה, אמא את שוב בוכה,
סבתא איתי, היא נראית דיי שמחה.

הזכרון כבר לא ישאר,
הלהבה מזמן נפלה מהנר
ואני נגמר, אין בי שום נשמה,
והבית שלי נמצא עמוק באדמה.

כל זה נראה כמו מוות אפור,
תחפשו אותי, תצטרכו קצת לחפור
באדמת הכאב, אלוהים לא אוהב,
על הקבר שלי יכתבו;
"בן אדם עצוב שעדיין יש לו לב".

אני מת מאושר במוות אפור.