קירות החדר התערבלו,
השקט הסורר הלך לבלי שוב,
נקודות שחורות ניקדו את מבטי
וצעקתי.

אני מתמוטטת נפשית,
אני לא יכולה להמשיך.
לעזאזל עם המשפחה,
מה עם קצת פרטיות?

את לוחשת בכעס,
מסננת קללות
ואילו אני, הזועמת, נפגעת
וצועקת.

זורקת אלייך נעליים,
את מסתכלת בי בחימה
ולמולידתנו אומרת משפט מהסרטים -
"זבל זורקים".
אז מה את עדיין עושה פה?









6.1.05