ישנם לילות שכל אשר נפשי מבקשת
זה, לסגור את התריסים וללכת לישון בשקט
בחיק הבדידות והעצב,
הרחק מכל מזימה מתרקמת
ואפילו רחוק מכל קשקשת
של איזו מחזרת מתעקשת.
ישנם לילות שכל אשר מבקשת נפשי
זה, לשמוע את נקישתך בדלת לבבי,
כדי להקיץ נפעם ברוחי
היישר אל תמונתך שעל הקיר,
לחזות בחיוך המבליח משפתייך
כדי להרגיע את עצביי.
ישנם לילות שאת לידי שוכבת;
לפעמים שובבה, לפעמים אכזרית ולפעמים אוהבת,
ואני- לידך שוכב בתוך חושך הליל
ומפקיר את לבבי לשבטך או חסדייך,
מוסר גופי לידייך
ומוותר על שלוותי למען סערותייך.
02/01/05 © |
