אסור לבכות. צריך להיות חזק.
משהו בפנים מתפרק וניתק.
תמשיך לחייך. כולם מסתכלים.
אבל השפיות נסדקת בפנים.
מה היא תגיד? מה היא תחשוב?
זה לא משנה. חייבים לאהוב.
אני לא רוצה. אני לא יכול.
גורלך לחיות ולנשום ולסבול.
כואב לי הכל. הכאב לא נפסק.
תמשיך לרוץ. אתה לא משותק.
עוד מעט אהיה אם זה לא יגמר...
המסע לא נגמר ואסור להישבר!

למה כל כך קשה? למה כל השנאה?
נולדת, ילדי, בתקופת מלחמה.

אבל אבא, אמא, היכן הסתתרתם?
שתוק, ילד, שתוק. אין ערך לצחוק.

אתה חייב להמשיך ולהביא כבוד.
אתה חייב לחייך, לעודד ולשרוד.
תהיה הכי טוב שאפשר או שכלום
תהיה בודד בפסגה והמום
אין לך חברים. אין אמת בעולם.
אז איך אדע שאני לא מטומטם?
אל תשאל שאלות קשות בלי תשובה
אל תחשוב או תנשום אין זמן לאהבה
אל תנוח אל תשב ולעולם אל תעצור
מאחוריך באים האויבים והקור
אל תביט לצדדים כי המבט שיוחזר
מלא אש ושנאה ובכל זאת כה קר
האמת שאתה בעצם טעות
אז רוץ והילחם כי אחרת תמות
השמחה-אשליה, הסבל נצחי
זה הגיוני ולכן זה בהחלט הכרחי
אין סיבה לדבר, אז עשה בלי סיבה
אז מה אם אין בעולם אהבה

אם החיים הם החולי, אז המוות רופא
לא! לא אמות! העולם הוא יפה!

תמות גם תמות, בן יקר ואהוב
תעשה בדיוק כפי שנדרש בכתוב
שנא עצמך מזריחה עד שקיעה
הקרב קורבנות של דם וזיעה
חוש אשמה ונחיתות, לבטים וחשש
כי הגורל קבע שנולדת חלש
ואם עדיין, בני, רצונך בסיבה
למי תאמין, לי או למחשבה?
הרי אמרתי לך שהשמיים שחורים
ועינייך מטעות, החושים משקרים
העולם הוא אפל ונורא ואכזר
עולם שכזה, בו אביך מיותר
אז עליך לשנוא ולכעוס ולמות
כדי שלא אצטרך להודות בטעות.