אין בי עוד כוח לאהוב
לא נשאר בי עוד
רק הכאב הזה בלב
שהורג את נשמתי
שקוראת לאהבה
זועקת לך
ולפעמים אני כבר לא יכולה
הדמעות יורדות לבד
ואין  שם אף אחד
אני מסתכלת מסביבי
העולם הזה כול כך חומרני
בצע, צביעות
זה כל מה שמעניין את האנושות
אף אחד לא רואה אותי באמת
אף אחד לא רואה את הכאב שלי בלב
אני עם עצמי
שוחה בכאב שלי
ולמה אני לא מספיק חזקה?
אני מרגישה כל כך שבירה
אף אחד לא אמר שהעולם ורוד
אבל למה לא סיפרו לי שהוא כול כך שחור
לא נותר בי כוח
נמחק ממני החיוך
אני אולי לא נסיכה או יפה
אני אולי רק ילדה קטנה
שעוד לא מבינה
למה?
ואני ממשיכה את שירי
כי אין מי שיקשיב
אין מי שייקח ממני את הכאב
וייתן לי לחיות
אין מי שיקח את הדמעות
ויחליף אותם בשלווה
אין בי לא געגוע
לא שמחה
לא אהבה
רק כאב עמוק
שחודר כל יום
יותר ויותר מתחת לעור
ואני מסתכלת החוצה
נגמר האור
אין עוד טעם לחיות





זה אחד השירים שסוף סוף היה לי אומץ להראות לעולם אותו...
מקווה שתוכלו להזדהות ולהבין אותו...