[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ש. שחף
/
לברוח בחרתי... לברוח

יצאתי בטריקת דלת מהבית, לא הייתי בטוחה לאן רגליי מובילות
אותי, אפילו לא הרגשתי את הקצב שבו צעדתי... בעצם כבר רצתי.
המשכתי לרוץ בעוצמה כה מהירה, מרגישה את הרוח המלטפת את
עורי,אולי מנסה לעצור בעדי, אך אני המשכתי עכשיו כבר ידעתי אני
לא רוצה לחזור לשם, לבית. כל הדרך ליוו אותי המחשבות וידעתי
שאני צריכה לפרוק אותן איפשהו, אבל הפעם לא לספר למישהו, לא
למישהו שיוכל להגיב, לענות, לחשוב שהוא יכול עוד להביע את
דעתו! לא, הפעם זה יהיה שונה, רק אני ו... העץ?, כן, הוא יהיה
שותפי הפעם... היחיד שנשאר שאפשר לסמוך עליו. ידעתי שאני בורחת
,מההורים, מהמחשבות ובעצם מעצמי אבל ככה היה בזמן האחרון...
אני, אני ולברוח... כן, הכי קל לברוח. הגעתי לעץ, אותו עץ ברוש
ענקי, שאי אפשר לראות את הקצה שלו, עכשיו היינו רק אני והוא,
לא היה מי שיפריע. פתאום הייתה בתוכי את אותה הרגשה של שקט, של
שלווה, כאילו אין אף אחד אחר בעולם מלבדי... רק אני והשקט, כל
כך רציתי שהרגע הזה ימשך לנצח. ישבתי וכמו ילדה לא שפויה
התחלתי לדבר אל העץ... למרות שבתוכי ידעתי שהוא יבין אותי, רק
בלי לענות. התחלתי לדבר והמילים יצאו מפי כמו גל שוטף.
בעצם ככה הכל התחיל: תמיד ילדים קטנים חולמים על גיבורים,
סופר-מן באטמן וכל האחרים... אותו אחד היה סבא שלי, רק שלו
הייתה את הגבורה שלו, משהו מיוחד משלו. לפני חודשים וארבעה
ימים הוא נפטר, זה לא היה פתאומי ובעיקרון גם ידעתי שיש סיכוי
שזה יכול לקרות, אבל העדפתי להשלות את עצמי, לספר לכולם והכי
לעצמי כמה שיהיה בסדר, כל כך האמנתי בזה.
כמה זמן לאחר מכן סבתא שלי בחרה לעבור לבית כזה של גיל הזהב,
שם יהיו לה עוד חברים... שם היא לא תצטרך עוד להביט מקיר לקיר,
לבהות באפס מעשה במשך ימים, לבד.
ביום האחרון, כשבאו לקחת את כל הארגזים לא יכולתי יותר, בהתחלה
כשבאה עם הרעיון כל כך שמחתי בשבילה, כל כך רציתי שיהיה לה
טוב, כל כך רציתי שתראה כמה שאני רוצה שיהיה לה טוב... כמה אני
אוהבת אותה, אבל באותו היום לא יכולתי יותר, בכיתי, נשארנו
שתינו בחדר הריק, הוא לא היה שם, אפילו לא תמונה שלו, לא הבנתי
איך היא מסוגלת לעזוב אותו... ככה. סבתא חיבקה אותי, היא
הסבירה ששם יהיה לה טוב, אז עלו רגשות האשם, כל כך הצטערתי
שהעזתי לבכות לפניה... להרוס לה את החשק לעבור, כל כך רציתי
שתדע שאני איתה אבל אותו הרגע פשוט לא יכולתי יותר, זה עלה.
היא עברה, טוב לה שם, היא פוגשת אנשים חדשים מידי יום ויש לה
דירה מקסימה, אבל מה איתו?, אני עדין לא מבינה...
ככה הכל התחיל ולא נגמר מאז אותו הזמן. היום, חלק בי נשבר, אני
כל כך רוצה שיהיה לה טוב, אבל אני לא מבינה איך השאירה את
הדירה שם... אני כל כך מתגעגעת.

ככה ישבתי ודיברתי אל העץ, אני לא יודעת כמה שעות ישבתי שם אבל
בטוח שלא מעט, בסוף נשאר עוד פרט קטן... והעץ כמו ביקש ממני
לדעת, למה הגעתי אליו... למה ברחתי ומהיכן?
למה ברחתי?, רוצה לדעת אה?, אני פוחדת שסבא... כמו נעלם, אני
מפחדת שהוא לא שומר עליי, שהוא לא יהיה איתי באותם רגעים
חשובים וההורים ממש לא מבינים, אצלם הכל הולך עם גישה של "צריך
להמשיך בחיים", אבל איך?, אני לא מסוגלת... איך אפשר לחשוב
שיהיה טוב, שיהיה אחרת. בגלל ההורים ברחתי, כמו עוד בריחות גם
מהם ברחתי, פחדתי להתמודד מולם, בחרתי לברוח ולא להגיד להם
שאני מפחדת שהוא... נעלם. שעוד מעט ביום הולדתי הוא לא בטוח
יהיה איתי... בחליפה, בחולצה הלבנה ואותה עניבה, ככה היה בא
לכל אירוע והפעם?,לא הוא... וסבתא?, תבכה... תתגעגע יותר מכל
באירוע שלי, במקום שמחה זה יהפוך לעצב, וכל כך חיכיתי...
חיכיתי שנתאסף כל המשפחה ונשמח, במיוחד בשבילי, יבואו וישמחו
יחד איתי.
ההורים לא מבינים אותי, בגלל זה באתי לכאן, "עץ, אתה מבין
נכון?, אתה מבין?"




הבריחה הכללית-דימוי למצב האחרון העץ דימוי שבא לדמות איזה
מלאך, אותו אחד שאני מדברת ומדברת אליו ומצפה שיסדר לי את
החיים, בלי כל מאמץ... בוחרת ומשאירה לו את העבודה.
אז כן... הפעם ברחתי וסיפרתי לו עד הסוף, החלטתי שאני ישנה,
הוא לא יכול עוד, לא יעשה בשבילי הכל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ראש אחד וראש
הממשלה זה אותו
גוף?


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/05 10:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ש. שחף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה