נוצרנו בתוך רחמי הזכוכית
שאמהותינו נתנו לנו, מחוברים
אחת לשני בחבל דק אחד.
וכשנולדנו שרפנו את הבתים שלנו
שרפנו את העבר שלנו
ובלענו את העפר.
(אנחנו עצמנו לבדנו עצמאיים,
פחדנים)
ולא היינו חזקים מספיק כדי
לכבות את האש; לא
היינו חזקים מספיק להודות עד
כמה אנחנו אוהבים את הכאב.
והיא ליחכה את הזכוכית,
היא עיוותה אותה למראות
(אנחנו שמנים רזים מכוערים,
רוחות)
והחבל בותק.
מתוך רחמי המראה שלנו ראינו
רק אחת את השני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.