כל המילים נצרחות בראש שלה ומטריפות את השקט
כמו מוזיקה לאוזניים רעות ולמוזיקה הזו אין סוף
איך היא משתגעת, ביופי כזה, שמהפנט את כל הנוכחים
כמה ענוגה היא כשהשדים שלה מספרים לה את העתיד
כל הקהל מחסיר נשימה כשלפתע עולמה נופל מידייה הקרות
אך ברגע אחד מספיק לחזור להסתחרר מכאבה
כל הצבעים מתערבבים ופתאום נעלמים
והדברים שקופים, אבל היא עדיין לא רואה בעיניים
כמה הרס גולש מהמאפרות בחדר שלה
ואיך היא לא טורחת לנקות, או לשנות
היא נוגעת בעצמה וקורעת כריות
מישהו מהיציע הקדמי צועק לה להתפשט
ואינו רואה שהיא כבר עירומה לגמרי
השבר הסופי מגיע ומנפץ אותה
כולם נעמדים על רגליהם,
ומוחאים כפיים.




1.1.2005