|
הוא דווקא לא הגיע חמש דקות לפני חצות
אלא בבוקר שאחרי
כבר ספרנו את עשר השניות
השנה 2005
ושנה טובה לכל הקוראים
לידי יושב מישהו שונה מאחרים
אני לא יכול לראות את פניו
שמסביבם מקיף בד
שבתוכו חושך מוחלט
זוג עינים כחולות
בהירות
אבל אני יודע שזה הוא
וצוחק
שואל אותו אם זה זמני
תורו לצחוק
אבל הוא שותק
מניח את החרמש שלו בצד
בפינת הקיר
בצורה סימטרית שלא הגיונית
הוא מכניס את ידיו
לתוך הגלימה שלו
ומוציא דף מגולגל ועט אדומה
הוא מישר את הדף
שם לי את העט ביד
ומסמן לי לחתום למטה
אני שואל אותו למה
והוא מסתכל עלי
לתוך העיינים
כחול אנושי
נגד כחול בהיר אחר
מרגיש כמו בסרט
מי ישבר קודם
והוא עונה בקול קר
באתי לקחת את הילדות ממך
לא רציתי
אמרתי אין סיכוי
והוא ענה אין ברירה
שאם אני לא יחתום
הוא פשוט יקח את הילדות ממני בכוח
אמרתי שאני יחתום
והוא ענה "תודה"
מי הייה מאמין שלמלאך המוות יש נימוסים
החזקתי חזק את העט
וחתמתי לו על הדף
בירכותיי הוא אמר גדלת עכשיו
רציתי למות
והוא ידע גם את זה
הוא הרים את החרמש שלו
גילגל את הדף
הכניס אותו לגלימה שלו
קם והתחיל ללכת
לכיוון הדלת הסגורה
ונעלם
אני שומע אותו צועק מאוויר
בצורה מסוימת אתה מת
והעט שלו עדין ביד שלי
עט אדומה
אני מת
כמו כולם
בגיל שלי
עצוב אולי
זיכרונות רבים
צוחק מידי פעם
על עצמי
עליכם
על העולם
זה דוקא לא הגיע חמש דקות לפני חצות
אלא בבוקר שאחרי
כבר ספרנו את עשר השניות
השנה 2005
ושנה טובה לכל הקוראים |
|
|
אתה בטוח שזה לא
היה יותר גדול
בפעם הקודמת?
שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.