אתמול קמתי בהריון, אני חושבת שהייתי בחודש שישי או שביעי.
החזה שלי היה מלא, גדוש, כואב והיה לי קשה לקום מהמיטה.
שתיתי את הנס קפה שלי, כפי שאני שותה בכל בוקר,אולם הפעם
עישנתי שתי סיגריות עם הקפה, כי הרי אני מעשנת בשביל שניים.
ליטפתי את הבטן שלי כפי שעושות כל הנשים בהריון. והחלטתי
להתקשר לחברתי נטלי (עם ט', ככה היא מעדיפה).
התקשרתי אליה גם בפעם הראשונה שקיבלתי מחזור וחשבתי שזה ייתן
לי מין תחושה של סגירת מעגל.
נטלי מאוד שמחה ואמרה שהיא קצת חששה שאהפוך לבתולה זקנה, אבל
עכשיו שאני בהריון כל חששותיה התבדו.
השיחה עם נטלי לא סיפקה אותי והחלטתי להתקשר לאמא שלי.
אמא שלי התרגשה מאוד ואמרה שיש לה דמעות בעיניים, ושהחדשות שלי
עולות על החדשות של מיכל בת הדודה שלי מאמריקה, שהודיעה בשיחת
טלפון אחת, שהיא מתארסת ומסיימת את התואר הראשון  שלה
בהצטיינות (וכל זה, כשהיא בת 21 בלבד).
שמחתי שגנבתי למיכל את ההצגה ושהפכתי להיות ה"מוצלחת" של
המשפחה, וסיימתי עם אמא שלי את השיחה.
עוד לא הספקתי להניח את השפופרת וכבר אבא שלי היה על הקו, הוא
אמר שתמיד רצה נכדים, למרות שבתחום הזה הוא לא ציפה ממני
להרבה, אבל אם אני חושבת שהוא יממן גם את הילד אז אני מה זה
חולמת.
הוא הוסיף ואמר שיש נשים טייסות ורופאות ואני יכולה להיות גם
בהריון וגם לחפש עבודה.
הוא סינן שמגיל קטן אני יכולה לבצע רק פרוייקט אחד בכל פעם.
אמרתי לאבא שלי שאני חייבת לסיים כי אני צריכה לנסוע
לאוניברסיטה.
באוטובוס,בדרך לאוניברסיטה, כולם קמו ופינו לי את מקומם,
הרגשתי כמו מלכה.
כשהגעתי לאוניברסיטה, כל חבריי הקיפו אותי, שאלו והתעניינו,
היה ממש נחמד.
חברתי הילית שאלה ממתי אני בהריון, עניתי לה, שבכלל לא ידעתי,
שאני בהריון עד אותו יום בבוקר.
"את כל כך מבולבלת", צחקה חברתי הילית. עניתי, שכן, אני
מבולבלת לפעמים.
גם לבון קמחי, הבחור שבו הייתי מאוהבת, חייך אליי ובא ללטף לי
את הבטן.
כן, באמת, אתמול היה יום מאוד נחמד.