הכל התחיל באותו ערב שנסעתי לבלות עם חברי אז גיליתי את גאיה.
גאיה צעירה ממני בשנה היא גם לא בעלת מראה ייחודי ובכלל לא
מאלה שכל הבנים מקרקרים סביבן או בכלל שמים לב אליהן למעשה היא
הייתה מוגדרת בפי חבריי כ"קרצייה בלתי רצויה, נדבקת". כבר
הכרתי את גאיה בעבר אך מעולם לא שמתי לב אליה, מעולם לא
שוחחנו.
באותו ערב החבר'ה החליטו לשתות ומכיוון שגאיה הייתה הבת היחידה
נרקחה מזימה סמויה לשכר אותה (ובאמת שאינני יודע לאיזו מטרה).
אני לעולם איני שותה, גאיה טרם שתתה מעודה...
אם השתייה החלה גאיה להרגיש בנוח עימי ודיברנו לראשונה:
"זה מוזר הכל מסביבי מסתובב אך אני מרגישה פיכחת. תשאל אותי
שאלות תראה שאני אענה", לבקשתה שאלתי אותה מספר שאלות
במתמטיקה.
"טוב זה קשה את אלה גם בלי אלכוהול איני יודעת".
שאלתי שאלות יותר קלות והיא אכן ענתה נכונה.
בשלב זה חושיה התערפלו אך דעתה נשארה צלולה.
כדי להוכיח לכולנו שאינה שיכורה ביקשה שנבחן אותה.
התערבתי איתה שלא תוכל לרוץ עד לעץ המרוחק כ-25 מ' מאיתנו
וחזרה מבלי ליפול.
גאיה הסכימה היא רצה, ואף נפלה רק ב-5 מ' האחרונים.
יתכן כי הריצה זירזה את פעולת האלכוהול ואולי העובדה שמידי 2
דקות הושקתה בעוד וודקה, אך כעבור דקות ספורות היא לא יכלה
לעמוד על רגליה.
"תבטיחו לי שלא אקיא", התחננה גאיה
"את לא תקיאי", הבטיח אלי הנער אשר כל יוזמת ההשכרה הייתה תחת
חסותו.
גאיה סבלה בעוד שאר חברי התעלמו ממנה אני ואלי (שפחד להסתבך עם
הוריה) דאגנו לא, תחילה ניסינו להושיב אותה אך היא כל הזמן
נפלה.
אח"כ השכבנו אותה על הדשא, פחדתי שיהיה לה קר כי הדשא היה
רטוב.
כעבור מס' דקות נוספות היא הקיאה, אני ואלי החזקנו אותה שלא
תתלכלך. אח"כ נתנו לה לנוח על הדשא, תוך שהיא סובלת מכאבים.
וזה הכל בעצם לאותו הערב בהמשך באו חברותיה ולקחו אותה הביתה,
העניין הוסתר מהוריה, אלי לא הסתבך.
ואני...? אני נדלקתי על נערה בגילופין.
היה משהו במסירות הזאת של "הטיפול", בדאגה, בתלות וחוסר האונים
ואולי בכל זאת... קצת קסם.
מאותו ערב גאיה כבא לא הייתה עבורי "סתם אחת".
                                       

 
גאיה לא שכחה אותי ולא את מארועי אותו ערב היא ידעה שיש לה
אותי ולפחות בהתחלה ידעה גם להוקיר זאת. אך עם הזמן זה דעך לא
יצא לנו להיפגש תכופות, היא נשארה שנה מתחתי וחברי עדיין ראו
בא קרצייה נדבקת...
מאז בכל פעם שיצא לנו להיפגש שראיתי לצידה בחור חדש או שהיה
אזכור מצידה לאחד כזה.
בכל פעם קלטתי אותה עם איזה בחור התאכזבתי מחדש, הרגשתי שזהו,
זה ניגמר, אבל בכל פעם שראיתי את עיניה ההרגשה הייתה שמשהו טוב
עומד לקרות...

גאיה לא שכחה אותי ולא את מארועי אותו ערב היא ידעה שיש לה
אותי ולפחות בהתחלה ידעה גם להוקיר זאת. אך עם הזמן זה דעך לא
יצא לנו להיפגש תכופות, היא נשארה שנה מתחתי וחברי עדיין ראו
בא קרצייה נדבקת...
מאז בכל פעם שיצא לנו להיפגש שראיתי לצידה בחור חדש או שהיה
אזכור מצידה לאחד כזה.
בכל פעם קלטתי אותה עם איזה בחור התאכזבתי מחדש, הרגשתי שזהו,
זה ניגמר, אבל בכל פעם שראיתי את עיניה ההרגשה הייתה שמשהו טוב
עומד לקרות...
אותם בחורים שבאו והלכו לא באו ממנה כצורך להרחיק אותי כמחזר,
למעשה היא תמיד ניסתה להסתיר את נוכחתם ולהמעיט בערכם, כאילו
רצתה לומר, "טוב אתה לא היית בסביבה אבל ליבי שמור לך", או
אפילו "אני לא באמת עם הבחור הזה, אתה היחיד בשבילי".
אך עם כל התכחשויותיה והטיוחים והמריחות תמיד היה שם מישהו.
מי את גאיה? האם את נהפכת ל"שרמוטה" כפי שטוענים כולם
האם את תמה ועדיין תמימה כפי שהייתי רוצה להאמין.
"גאיה לא תמימה כמו שחשבת". נאמר מכל מקום.

בפגישתנו האחרונה היינו על שפת הים כל החבר'ה היו שם כמעט ולא
דיברתי עם גאיה.
כאשר השמש שקעה התבוננו בא אני, גאיה ויוגב.
"מה עם חבר שלך?" חקר יוגב.
גאיה החלה למלמל על בגידות וסף פרידה.
אני שתקתי.
גאיה חיבקה אותי, היה לה קר ואולי גם עצוב, כמו תמיד היה לה
אותי.
אם את עכשיו עוד יכולתי לתרץ שהכל בראש שלי אז... לא עוד.
עכשיו זה גם היה בבגד ים, וזה היה די סוער. גאיה חיבקה אותי כך
שגופה קמור, ראשה כלפי מטה, אני חושב שהיא הבחינה במה שקרה
שם... אולי לא.
אני קפאתי... לא רציתי לזוז מסיבות ברורות!
באותו הרגע חשתי את צורך לנשק את גאיה, השקיעה על הים החיבוק.
הכל התאים כל מה שהייתי צריך לעשות זה להרים את ראשה שהיה
מורכן ולרכון אל שפתיה.
אבל... (וזה אחד ה"אבל"ים השנואים עלי בתבל). היו מוקפים בכל
החבר'ה ובמיוחד יוגב שהיה ממש לידנו. נשארתי קפוא.
גאיה הציעה שנלך למדורה להתחמם ואני הסכמתי , כל דבר כל עוד זה
שנינו.
במדורה הפניתי את ראשי לרגע - לשוחח עם מישהו.
כאשר סובבתי את ראשי חזרה לגאיה היא נעלמה!
גאיה לא הייתה  שם יותר ומאז לא ראיתי אותה יותר.