[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומר גלעד
/
כמו כולם

הוא ידע שזה יגיע, בדרך אחת או אחרת. הוא גם הבין שאם לא יבצע
את המעשה בעצמו הוא יפקיר את גורלו בידי אחרים, וזאת לא נחשבה
אפשרות בעיניו. ובכל זאת, הוא לא היה מוכן לוותר. שנים על גבי
שנים, ההכרה חלחלה אליו הרבה לפני כן, אבל הרצון להמשיך
להיאבק, והניסיון העיוור לנסות למצוא דרך לא נטשו אותו באותה
הקלות.

בסוף הוא נכנע. הוא ידע, הוא הבין, הוא עיכל. כעת, לא נותר דבר
מלבד לעשות את מה שנחוץ לעשות. מוחו החמקני המשיך, כמו תמיד,
למצוא דרכים עוקפות, נסתרות, חלופיות. הוא התעלם ממנו. "במילא
הוא אף פעם לא הועיל לי. רק גרר אותי לצרות צרורות". כל חייו
הוא סבל מאותה אישיות, מאותו מוח פתלתול, מאותה זרות שתמיד
תקפה אותו כשהסתכל סביבו.

"הם כולם שונים ממני," חשב בפעם המי יודע כמה. "אבל בעצם, אולי
זה לא הם ששונים ממני. זה אני ששונה מהם" הרהר. זה רק חיזק את
הנחישות שלו. הוא ידע שהוא צריך לעשות את זה, ועכשיו. אי אפשר
לדחות, להתחמק. האלטרנטיבה לא קיימת. למה הוא מרגיש בודד גם
כשהמונים מקיפים אותו? למה משנה מה יעשה תמיד הוא יהיה שונה,
בודד, יחיד.

הגשם ניתז מגג רכבו, זרם על החלונות, מנסה לשטוף ולטהר את הנגע
שמצא. כל עוד ימשיך להיות שונה אין לו מקום כאן. כל עוד יהיה
אדם חושב, שמסתכל על דברים בזווית אחרת, הוא לא יהיה שייך אף
פעם. הוא צריך להיות כמו כולם ובגלל שלא נולד כך הוא צריך לקחת
את העניינים לידיו. כמו הגשם, העולם מנסה לשטוף אותו מקרבו.
אבל הוא רצה להישאר והוא ידע שבשביל לעשות זאת הוא צריך לשנות
את עצמו. הוא צריך להרוג את אישיותו על מנת לשרוד.

קול טריקת הדלת נשמע רועם משום מה, כמו הגביר מישהו את העוצמה
פתאום. כל פסיעה נראתה לו מחרישת אוזניים, וכל צעד גרם לו
לרצות לפנות לאחור. הוא הרגיש בתוכו שמה שהוא עושה לא היה
נכון. אבל הוא ידע, או לפחות רצה לחשוב, שאחרי זה המצב יהיה
הרבה יותר טוב. שהמעשה הזה הוא הרע במיעוטו. בנחישות ובכוח הוא
התקדם ולא פנה אחורה לקול ההיגיון.

הוא דידה בחשכה. פוסע אנה ואנה כמסומא, מביט בידיו הרועדות. דם
על ידיו, זוועה בעיניו. אולם בכל צעד שעשה הרגיש יותר קהה
חושים. אחרי כמה צעדים הדם נעלם. הוא הפסיק לרעוד והחל ללכת
ביציבות. עד שהגיע למכוניתו היה נורמאלי לחלוטין. רגיל. כמו
כולם. סתם עוד פנים ידידותיות שאתה רואה ברחוב בהמוניהם. הוא
נשא לו אישה, וכמו כל אזרח טוב הצביע בבחירות והשתתף בשיחות
פוליטיות חסרות משמעות. עכשיו הכול היה בסדר והוא התנהג כמו
שכולם התנהגו, כמו שציפו ממנו, בקהות חושים ובעיוורון פנימי.
עכשיו הוא היה הרבה יותר מאושר. הרי הוא היה כמו כולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם לא יהיה לך
תחת כזה שמן, גם
לא יהיה לך חריץ
כשאתה מתכופף




אפרוח ורוד
מייעץ
לאינסטלטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/2/05 21:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומר גלעד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה