ענן
צהוב
מרחף
מעל למיטתה של עלמה מתנשפת,
נאנחת -
אנחות והתנשפויות שקטות של מייד לאחר אביונה:
פנים ירכיה מבריק ולח ערוותה רוויה מגע אצבעות
מרפרפות לוחצות חוקרות פנימה החוצה, מעגלים מהירים
מעגלים איטיים, מעגלים איטיים למחצה, מעגלים חטופים, לא
סדורים:
כתנת הסאטן הלבן שלה מורמת מעל למתניה, תחתוניה משוכים לצד
אחד, רטובים,
אגלי זיעה על מצחה, שיערה היה אסוף כשנכנסה למיטה אבל עכשיו
הוא סתור
והיא קורנת יצר מסופק ונעורים ותיגר
על זכרותו של מלך האולימפוס:
עכשיו היא רפויה לגמרי.
אני דואה-מתקרב אליה, איטי להתהוות ופרטי - הרגע הזה ואני שלה
בלבד -
היא רואה אותי, מופתעת אך לא מבוהלת
אני הופך אותה על ביטנה בתנועה אחת, כוחנית וזריזה, מתונה:
לא-נמהרת.
מעביר על גבה ידיים תאוותניות - ידי צייר המאוהב ביצירתו -
וחובט בישבנה, עונש על התנהגותה האנוכית,
הבלתי מתחשבת:
קלילות בתחילה: בהתגבר הריגוש
חבטותיי הולכות וצוברות כח, הולכות ומאלימות.
"מספיק לך?" אני שואל כשישבנה הופך ורוד מספיק כדי לשאול את
זה, ולו גם כדי להתגרות -
"למדת את הלקח?"  
"לא", היא עונה, "לא מספיק: עשה שיכאב: עשה שיכאב לי, אם אתה
יכול"
"אני יכול"
אני יכול.
אני כובל אותה לעמודי מיטתה, ידיים ורגליים,
מפושקת וחשופה לחלוטין עכשיו, עיניה מואפלות ברצועת בד שחורה
מהודקת
היא לא יכולה לראות, היא מוחה,
היא לא יכולה לזוז,
היא יכולה רק להרגיש איך אני
מתחיל להכאיב לה באמת עכשיו, או קרוב מאוד לזה
חובט בעורה המתלהט ובוער ומאדים
נושך ומושך וצובט את פטמותיה והיא מייללת
מופקרת, נטושה מעצמה, אבודה בכוחי:
כשהיא לא יכולה יותר, ר ק כשהיא לא יכולה לסבול יותר את
הציפייה בשום פנים ואופן, בשום תנאי
אני חודר אל תוכה, חודר כל כך לאט שהיא כמעט
מוותרת
על אחיזתה במעט השפיות ששעשועיי המצחקים התירו לה, מתפתלת
ונאנקת תחתיי,
מתחננת, מזיעה, על סף דמעות,
שאזיין אותה  מהר יותר, חזק יותר, עמוק
"עכשיו, בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה"
ואני עושה את זה, כשמגיע הרגע, הולם בה, בנחישות קשוחה ושקטה
מושל ורודה בקוס שלה, בוכנה דמונית,
במשך זמן ארוך מספיק לזעזע את עולמה
והיא מזועזעת, והיא הופכת להיות נרתיק ודגדגן ותודעה רעבתנית,
דבר לא עוד, דבר לא עוד:
המיית משגל חמדנית-כולה-נוטפת חשקנית מכורה
לנהרה האצילה, הבכחוסית, שאני מביא אל בין רגליה, גבר-לוויתן
שיכור אל מצולות הים-אישה
יקומיה פתוחים, גלויים, נקביים, באורח עלמות כל-יודע, היולי,
נבואי, אוקיינוסי,
מלאת עוצמה בחוסר ההגנה שלה, כשם שהאופק, פתוח ומואר, בלתי
נגיע:
בסופו של כישוף אני מבעבע זרע לוהט שוטף מטהר בתוכה
ואחרי כן היא רוחצת את פניה בגשם צהוב - צבע הצצתי לחדרי חדריה
- מגרגרת אותו, נותנת לו לזרום על כולה
- מים  רבים יזינו את כבשן אהבתנו -
פניה וכתפיה, שדיה ובטנה מבהיקים והיא פעורת פה, מטפטפת,
מוזהבת, מחייכת.