[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יוהן טרקה
/
הסיפור

טוב מראש רק שתדעו כשעלה לי הסיפור הזה הוא עלה באנגלית אז
תסלחו לי מראש אם ישנה חוסר הבנה


"שוב וויכוח" הוא חושב לעצמו בזמן שהוא יושב על מדרגות המרפסת,
צופה בילד שמשחק עם הכלב, מעשן סיגריה ושותה קפה. "על מה זה
היה הפעם?... אהה לא משנה, זה תמיד עלינו, והסיבה לא חשובה.
וכרגיל יקח לה שבוע עד שהיא תירגע ותחשוב נורמלי ועד אז אני
דורך
על גחלים." יוני ונטע נשואים כבר 3 שנים- שנתיים מהם היו גן
עדן של קשת בענן והליכה על מים והחלפת מבטים מלאי מסר ושיחות
עמוקות אל תוך הלילה, אך לאחר השנתיים הללו החלו לצוץ עוד ועוד
בעיות. זוגיות- עיניין של הקרבה, אבל במקרה של יוני ונטע אף
אחד מהם לא היה מוכן לוותר על מה שמגיע להם. ולאט לאט או מהר
מהר, תלוי איך מסתכלים על זה, המבטים הפכו למבטי קיפאון
באנטרטיקה, הרגש הוחלף באדישות, והחיבוק הפך להיות מחניק.
"למה אני עושה את זה לעצמי כל פעם?" שואל את עצמו יוני "כל פעם
אני נכנס לקטע אחר ומעיר לה - ואני יודע תמיד מה יקרה, אז
למה?!"
יוני מרים את ראשו לשניה ומנסה להתרכז בקולות שמאחוריו, שומע
יבבות חרישיות "שייסה - היא שוב בוכה, אני שונא לגרום לה
לבכות, מה אני יכול לעשות כדי לגרום לה להרגיש טוב יותר? פרחים
לא יעזרו, אולי אני אגרום לה לכעוס עליי יותר? כדי שהיא פשוט
תהיה עצבנית מכדי לבכות?"
יוני בהתחלת הקשר חשב שזה הדבר- הוא אהב אותה כל כך. היא הייתה
האישה המתאימה בשבילו - חכמה, בעלת תעוזה, תמימה אבל יודעת
באותו הרגע, והעיניים שתמיד אמרו לו הכל... לפחות עד סוף
השנתיים.
הם אף פעם לא רבו לפני השנה האחרונה ואז גיחך לעצמו יוני וחשב
"אז הייתי אמור לצפות לזה, לא?"
יוני ידע שאין פתרונות ואת הנעשה אין להשיב וכמו כן הוא לא רצה
לחזור לעבר, כמו כן הוא ידע שאין זאת אשמתה של נטע.
"מה אני אמור לעשות עכשיו? עוד מעט נגמרת הסיגריה, הקפה קפוא,
הילד הלך ואני תקוע עם המחשבות האלה! ואני עוד צריך לחזור
פנימה ולישון שוב על הספה הקרה, בלי להרגיש את נטע לידי"
"טוב עוד סיגריה - רק כדי לדחות קצת את הרגע הזה" הרגע הזה היה
כמובן הרגע שבו המבטים שלהם יפגשו כשהוא יכנס - כשהוא ידע עד
כמה היא רחוקה ממנו וחסרת השגה מצדו, הרגע שבו הוא ידע שאין
ביכולתו לעשות כלום.

"מעניין אם היא יודעת כמה פעמים רציתי ממנה רק חיבוק ולשכוח
הכל, חיבוק אמיתי ומלא רגש, רק כדי שתדע שאין שום דבר שיכול
להיות כזה גרוע אם קיים עדיין חיבוק כזה בעולם" אבל כל השנה
האחרונה היא התחמקה ממנו וממגע איתו, אז מה אם הם היו נשואים?
אז מה אם הוריו מתו, אז מה אם הוא פשוט הרגיש רע.

יוני נזכר לנער את הסיגריה לפני שהאפר נפל עליו - נזכר בכמה
תמונות (מכירים את הזיכרון שחוזר על עצמו? שאתם רואים מאחוריו
עוד ועוד תמונות של אותו מאורע) התמונה מהסרט "החומה" של פינק
פלויד - COMFORTABLY NUMB כשהיד והסיגריה הם הפרטים הנראים
במצלמה, ומאחורי זה בפרסומת הדבילית ש "סיגריה יכולה לגרום
לאימפוטנציה"

יוני לוקח שאכטה אחרונה מהסיגריה ונכנס פנימה.
הוא רואה אותה צופה בו, נשענת על שולחן המטבח, עיניה קרות.
הוא מתקרב אליה ופותח את ידיו לרווחה בכדי לחבק אותה - נצנוץ
קל בעיניה - תעתוע אור או אמת? אין הוא יודע, אך הנצנוץ נעלם
וחוזר המבט הריק הקר.
הוא מתקרב אליה עד כדי כך שהוא יכול להריח אותה - ריח שמעלה
אינספור זיכרונות.
ואז הוא מעביר את ידיו אל צווארה... ולוחץ.
עיניה נפתחות לרווחה - עדיין לא פוחדת אבל לא מבינה, לאט לאט
(או מהר מהר תלוי איך מסתכלים על זה) האסימון יורד ופיה נפתח
לזעקת אימה שלא מגיעה.
ידיה מנסות להרחיק אותו וחובטות בו, אך ידיו ממשיכות ללחוץ ללא
לאות.
היא נחלשת וידיה נופלות בעייפות, עיניה נעצמות וזהו... היא
מתה.
יוני מרים אותה ומתקדם לעבר המיטה, מניח אותה בעדינות, מסדר לה
את השיער ומנשק את שתי עיניה.
כאשר הוא מתרומם נופלות מעיניו 3 דמעות ישר על לחייה של
אהובתו.
הוא מרים את ידו ומנגב את הדמעות מפניו, הוא מסתכל על ידו ושם
לב שיש עליה דם.
הוא מסתכל על אשתו נטע בחשש שאולי פצע אותה בזמן שהרג אותה אך
לא המקום היחיד שיש על גופת אשתו דם היא על האצבע שעליה היא
עונדת את טבעת הנישואין שלהם.
"מדהים" חושב יוני "כמה אירוני זה שהטבעת נישואין שלה הקיזה
ממני דם"

יוני הולך לאמבטיה, ממלא אותה בקצף, שוהה בה קצת ואז מושך את
חוט החשמל של הרדיו ומפיל אותו אל תוך האמבטיה.

בבוקר מוצאים את יוני ונטע - החוקרים נדהמים למראה השליו
והכמעט מחייך שיש על פני שני הקורבנות.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלי התלוננה
שהיא נורא מלאה
אחרי ארוחת
צהריים.
אמרתי לה שגם
אני הייתי לפני
שהיא ירדה לי,
וישהיה לה
בתיאבון.


החבר של שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/2/05 21:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוהן טרקה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה