הוא סתם עוד ילד, סתם אחד מרבים.
אז מדוע הוא נכנס לי ללב, עמוק לבפנים?
למה הוא ולא אחרים?
מה הוא אמר שאותי זה הרשים?
מה הוא עשה שאותי זה הפנט?
מה הוא שאל שאותי זה שיתק?
אולי זו ההתנהגות שלו, אולי הרכות,
אולי זה היופי הטהור ואולי הביישנות.
למה הוא גורם לי לקנא בכל מי שאיתו?
וגורם לי לרצות להיות רק שלו?
מה גורם לי לבהות בו כל הזמן?
מה קורה לי? זה אינו מובן
מה כל כך מיוחד בו שגורם לי להתרגשות?
שגורם לי לחוש, שגורם לי למות.
מה כל כך שונה בו שנותן לי את הכוח?
מאיפה האומץ להסתכל בו בלי הרצון לברוח?
מה גורם לי לבהות בו עמוק בעיניים
ולהרגיש את מבטו חודר בי כמו חשמל למים?
מה מחזיק אותי ולא נותן לי ללכת?
מרגישה בלעדיו כמו עץ בשלכת.
מרגישה את הרעד שעובר בי בפנים
שגורם לתחושה של רגשות תוססים
שעוצר את הזמן, את הלב, המקום
שלוקח לי את היד ומוביל אותי עד הלום.
השיר מוקדש ל- ד'.ר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.