ברגעים של יאוש אני בוכה, יושבת במיטה וחושבת על החיים.
מנסה להתעודד אבל זה כואב, כואב להיות אני.
כואב לנסות להתגבר על הרגשות, על האכזבות ועל הבכי.
הבכי שמלווה אותי כל יום, זה שעוזר לי לפרוק מתחים, אבל הוא לא
עוזר לפתור את הבעיות...
וזה קשה, כל דבר מזכיר לי אותו, ואני חושבת...
חושבת "מה אם...?" בוכה ומתייפחת, נשברת וכועסת.
אבל הרגשות כואבים, השמחה מתפוגגת, ונשאר העצב.
נרדמת מרוב עייפות, מיתר מחשבות.
נרדמת לעולם אחר...