מסתכלת במראה
ורק רוצה לצעוק
כועסת נורא,
על מי שהפכתי להיות.

מרגישה כל כך כלואה,
ורוצה לרגע אחד לברוח.
לאגור כוחות -
לקראת כאב נוסף.

ושוב פוגשת בך, במקרה.
והעיניים מתחמקות,
האם הן זוכרות -
את אותו הטעם.

ומילה לא אמרת,
לפינה אחרת הלכת
כאילו לא שם לב -
שאני שם.

אני זוכרת את אותה ההרגשה,
חשבתי שזוהי אהבה.
לא ידעתי שתהיה כל כך קצרה,
עכשיו אני לבד.

אתה רימית, אתה ברחת
למה לא אמרת לי בפנים?
אני בכיתי וכאבתי
והתגעגעתי לאותם רגעים מלטפים.

ועכשיו אני שוב לבד,
אתה כאילו מעולם לא היית.
כישפת והלכת.
אולי גם שכחת?

רק רוצה להרגיש שוב, את אותן זרועות מחבקות
ושפתיים מלטפות, של אותן שעות קצרות
שלא חזרו - למרות שהבטחת,
ולא התקשרת.